ביקורת סרט: קרטר, במאי: ג'ונג ביונג-גיל, 2022

מאז הסרט "משחקי הדיונון" אנו נמצאים תחת מבול של יצירות דרום קוריאניות, שאמורות לשחזר עבור נטפליקס את ההצלחה העצומה.

הסרט "קרטר" הוא שילוב של ז'אנרים שונים, זומבים, ריגול, מתח, מדע בדיוני ועוד כמה שאתם יכולים לבחור. זהו סרט שיש בו הבדל עצום בין איכות האקשן, לבין ההיגיון הבסיסי שמנחה אותו והעלילה.

הסרט "קרטר" מתחיל מעולה. קרטר (ג'ון וון) הוא סוכן חשאי, שאיבד את הזיכרון, שהושתל במוחו שבב, שדרכו מדבר אליו קול שאומר לו מה לעשות. ראינו את זה בסרטים רבים וכאן זה מגיע לשלמות. מהרגע הזה אנו מתוודעים לסוכן חשאי עם כוחות על, שיש לו יכולות להטיס מטוסים, להילחם ללא נשק ולירות במיומנות במאות אויבים. הסרט מגיע לדרגת גיחוך, כאשר מאות אויבים מסתערים על קרטר והוא קוצר אותם בדרכים ברוטליות, ההופכות את סרט האקשן "ג'ון וויק" לסרט לכל המשפחה.

בסרט "קרטר" זוויות הצילום הן מעולות, האקשן ברוטאלי והדם הניתז מכל מקום נראה כל כך אמיתי. התקציב זרם כמו מים להפקה, משום שמכוניות, אופנועים הליקופטרים כולם נהרסים בפיצוצים אדירים על המסך. חבל שהסרט לא הגיע לקולנוע, שם מקומו האמיתי, על מסך ענק. אחרי שמבינים שמדובר על סרט ריגול בסגנון "משימה בלתי אפשרית", הוא לוקח רברס במהירות שיא ומשנה את התמונה.

הסרט "קרטר" הופך לסרט זומבים, החושף בפנינו כי משימתו של קרטר היא להביא ילדה אשר בדמה נמצאים נוגדנים למגפה משתוללת, על מנת שרופאים בצפון קוריאה יוכלו למצוא תרופה. זה לא במרכז העלילה בסרט, אך מכאן אנו מתפצלים להרבה קווי עלילה שונים, שגורמים לנו לאבד את מעט ההיגיון שנשאר ב"קרטר" ואת חוט המחשבה שלנו.

לקראת הסוף בסרט "קרטר" ההיגיון הופך לאבסורד. אם תשליכו אותו, תוכלו ליהנות ממקבץ של סצנות כיפיות להחריד, אבל מטופשות מאוד, כמו: שני אנשים צונחים ממטוס ויורים האחד בשני מכמה מטרים ולא מצליחים לפגוע, או היכולת לשרוד רכבת בוערת.

מי שמסוגל להשאיר רציונליות מחוץ לעולם של הסרט "קרטר" יאהב את מה שהוא רואה במסך.

ראה גם:

הסדרה איתור עריקים

הסדרה כולנו מתים

הסדרה משחקי הדיונון