ביקורת סדרה: בית הנייר קוריאה, 2022

בשנת 2017 עלתה סדרת "בית הנייר" והפכה לסנסציה בינלאומית. היא הפכה למותג שכלל שורה של מוצרים, החל מדוקו ועד ספין אוף. הסדרה השנייה היא "בית הדיונון", שיצרה הייפ קוריאני מטורף. נטפליקס מנסה לשלב בין שניהם וליצור את המוצר המושלם.

מה שהופך את הקוריאנים לכל כך מצליחים, זה האופן שבו הם מספרים סיפורים. הם מצליחים ליצור תמהיל של טוויסטים ומוזרויות שאנו לא רגילים לראות במערב. למרות הכל, יש הרבה רגש בסדרות הללו ודמויות שאפשר להתחבר אליהן ולכן הן זוכות להצלחה בינלאומית רחבה.

למרות שעל הנייר הסדרה "בית הנייר קוריאה" אמורה להיות הצלחה אדירה, החיבור לא עושה טוב לקוריאנים. הם לא מצליחים לצקת את הייחודיות שלהם, ולתת מגע אוריינטלי לסדרה מערבית. זה מאכזב, כי אנחנו ממש לא זקוקים לעוד מאותו דבר, שכבר הציף מזמן את מעט הקרדיט שנשאר לו.

העלילה בסדרה "בית הנייר קוריאה" עוקבת אחרי עתיד בדיוני, בו שתי הקוריאניות מתאחדות לגוף אחד עם מטבע משותף. הפרופסור מגייס פושעים לשוד מתוחכם. במציאות בה העשירים הופכים לחזקים יותר והעניים נדרסים. זה די ברור שהשוד לא עובר חלק, הם מסתבכים ומתחילים לנסות לאלתר.

הדמויות והעלילה דומות למקור. יש כאן כמה מחוות לסדרה המקורית, אבל הן לא משמעותיות. אפשר כבר לנחש מה יקרה בעתיד ומה שהופך את הצפייה למיותרת. אולי השינוי הכי מרענן אלה המסכות ההופכות קוריאניות והאמירה הפוליטית על האיחוד של הקוריאניות.

מי שיצפה בסדרה, ירגיש תחושת מיאוס וחוסר רצון להמשיך בצפייה. נטפליקס ניסו לרכב על גל, אבל נפלו בדרך. כל המטרה של העיבוד מחדש היא הזווית הנוספת, הריענון או השינויים העלילתיים. כל אלו חסרים כאן וחבל.

ראה גם:

הסדרה הרופא הטוב

הסדרה ניו אמסטרדם