ביקורת סרט: נאמנות, במאי: הלייה קיסטראן, 2022

מלחמת אלג'יר היא פצע פתוח אצל הצרפתים. עד היום הוויתור על אלג'יר נחשב לטראומה לאומית.

הסרט "נאמנות" עוסק במאבק שהתחולל בין הכוחות הצרפתים לתאי המחתרת שפעלו באלג'יר.

פרנאן איבוטן (ונסן לקוסט) הוא לוחם חופש, שנלחם בנאצים וכעת רואה במולדתו כובשת, שהוא צריך להתנגד לה. איבוטן עובר לאלג'יר לעזור לכוחות המקומיים, לא לפני שהוא מתאהב באישה פולנייה (ויקי קריפס), שברחה מהקומוניסטים בארצה. העלילה מתרחשת בשנות החמישים של המאה העשרים, כאשר איבוטן מצטרף למחתרת המקומית.

באחת הפעולות שהוא מבצע, איבוטן נתפס בעודו מטמין פצצה. הוא נשפט באכזריות ובמהלך ההליך מתגלים המעשים של הממשל נגד האזרחים הערבים. אשתו מצטרפת למחתרת ומנהלת מאבק לשחרורו. שם ניתן לראות שהסרט לוקח צד ברור למען המאבק למען החופש של האזרחים הערבים באלג'יר.

הסרט "נאמנות" מתנהל בשני מישורים, סיפור האהבה והמאבק הפוליטי. בשניהם המשחק אנמי והעלילה לא מאוד מרגשת וקצבית. זהו סיפור די בנאלי, אבל מי שאינו מתמצא בהיסטוריה, יכול להתעניין באירועים המרתקים שהתחוללו באותן שנים.

הסרט "נאמנות" מביא סיפור אהבה, לרגעים מרגש ולפעמים לא אמין. הוא לא מסעיר במיוחד, אי אפשר להחשיב אותו לסרט מופת, אבל הוא עוסק בסוגיה ורקע היסטורי חשוב.

מי שנהנה מקולנוע פוליטי, המשולב בסיפור פוליטי היסטורי ומעט מתח ואקשן, יכול למצוא את מבוקשו בסרט "נאמנות", שיכול להיות גם מוקרן באחד משירותי הסטרימינג בקלות.

ראה גם:

קונגו - מלחמת הכול בכול

הסדרה שם קוד יגואר