ביקורת סדרה: שם קוד יגואר, 2021

השואה הוא נושא שרבים נגעו בו מזוויות רבות ומגוונות. הפעם הסדרה "שם קוד יגואר", היא סדרה שמביאה את סיפורם של השורדים, שמחליטים לצאת לנקמה נגד קבוצה של נאצים, שהתבססו במדריד בשנת 1962. לכל אחד מקבוצת הניצולים יש רמות אחרות של טראומה שהם צריכים להתמודד איתה ברגע שהחליטו על נקמה. מולם יש קבוצה מבוססת של נאצים לשעבר, שבנו חיים מבוססים וזוהרים תחת זהויות מזויפות.

איזבל (בלנקה סוארז) היא הגיבורה של הסדרה, כאשר הייתה ילדה אביה נרצח מול עיניה על ידי נאצי וכעת היא מעוניינת לנקום. הסדרה מלאה באקשן ורגעי רדיפה, אבל העיקר הוא העיבוד של הזוועות שהם עברו וההתמודדות שלהם אחרי המלחמה. החשיפה של הרוע האולטימטיבי והרצון האנושי להביא צדק ולנקום.

הסדרה "שם קוד יגואר", מעבר לאקשן ולמתח, מציגה שאלה פילוסופית מעניינת. האם יש להרוג את הנאצים או להביא אותם למשפט צדק, והאם בכלל העולם מתעניין במה שקרה? במקום להרוג את הרוצחים, הקבוצה מנסה להביא אותם למשפט בינלאומי כדי לחשוף את הזוועות, על רקע משפטו של אייכמן. אולם ללא הפסקה צפים בהם רגשות הנקמה המיידים, ויש רצון להגיע לסיפוק ולהביא למותם על אכזריות בלתי נתפסת. הצופים בעצמם נעים על מעין מטוטלת של רגשות, ולא יודעים מה להחליט, איזו דרך צודקת יותר.

יש רגעים חורקים וגם חורים עלילתיים, שאנו לא כל כך מבינים אודות ההתעקשות שלהם להיות מוסריים יותר מדי. יש לציין, שהסיפור מעניין, וששת הפרקים מציגים בעיות מוסריות, שמעט מאוד סדרות מצליחות לטפל במיומנות ורגישות .