ביקורת סרט: הטלפון של מר הריגן, בימוי: ג'ון לי הנקוק, 2022

סטיבן קינג הוא סופר כה מוכר ופורה, שכבר זאת כמעט קלישאה, שהספרים שלו מעובדים לסרטים. גם נטפליקס מצטרפת לטרנד, עם אחד מהסיפורים היותר נידחים שלו. זה אמור להיות סרט אימה, אבל זנמצא כאן יותר דרמה חברתית מסרט מאיים ועוכר שלווה.

העלילה לא תמיד הגיונית והאווירה מעט מתנשאת, אבל סטיבן קינג הוא תמיד סופר עם רעיונות מעניינים. היא עוסקת בנושא החביב על הסופר האמריקאי והוא חניכה. בחור צעיר ׁ(ג'יידן מרטל) מקריא קלאסיקות לקשיש עשיר מאוד, אך עצבני ונרגן (דונלד סאתרלנד), אבל עם הרבה כסף ועובר הרצאות על מוסר ואיך להסתדר בחיים.

מסיבה כלשהי השניים ממשיכים להיפגש, למרות שהקשיש הנרגן הוא לא ממש טיפוס שהייתם רוצים להקריא לו סיפורים לפני השינה. העלילה הופכת להיות אפילה, כאשר האיש המבוגר הולך לעולמו. הנער קונה אייפון ומתחיל לשלוח הודעות לקשיש, שעונה בדרך קיצונית ולא נעימה.

קשה לקרוא לסרט "הטלפון של מר הריגן" סרט אימה. הוא לא ממש מפחיד או מקפיץ במיוחד. יש בו מעט מאוד קטעים שיגרמו לכם להסיט מבט, זה יותר בעולמות המתח והמסתורין. גם התסריט לא מאוד מעניין וחוץ מתצוגת משחק עילאית של דונלנ'ד סאתרלנד, אין הרבה עניין ב"הטלפון של מר הריגן".

כמו עיבודים אחרים של נטפליקס, גם הוא ימצא את עצמו בתחתית האלגוריתם של חברת הסטרימינג. עוד עיבוד סתמי לסופר מוכשר וסיפור סביר, אך לא כזה שמצדיק עיבוד לסרט באורך מלא.

ראה עוד:

הסרט מורעל

הסרט טיטאן