ביקורת סרט: אל הצפון, במאי: מיהאי מינקאן, 2022

בסרט "אל הצפון" מגיעים שני אנשים - רומני - דומיטרו (ניקו בקר) ובולגרי ג'ורג' (דימיטרי וסילב), עם שאיפות גדולות, חולמים על אמריקה העשירה. הם מנסים להתפלח לספינה, מתוך מחשבה שדרכה יוכלו להגיע לחוף מבטחים. התוכנית משתבשת, כאשר הקפטן מחליט להוציא אחד מהם להורג, כאשר הם מסגירים את עצמם לאנשי הספינה. אחד המלחים מחליט להחביא את האחד ששרד מה שגרם למשחק חתול ועכבר ביניהם ובין הצוות.

הסרט "אל הצפון" שם דגש על החלטות מוסריות והתלבטויות הרות גורל, פחות על אקשן. הוא מבוסס על מקרה אמיתי שהיה ב- 1996, ששם דגש על מצוקותיהם של המהגרים חסרי הכל המציפים את העולם בהמוניהם.

כל השוטים והעלילה בסרט "אל הצפון" מתמקדים בשאלות, האם האחווה האנושית תנצח או שהשיטה שמקטינה ומנסה לעצור את הזרם האנושי אל המערב תמשיך ותגבה עוד קורבנות?

בזכות המבט האמפתי של הבמאי, נוצרת הזדהות רבה עם הדמויות למרות שהדיאלוגים שלהם דלים. הם מעוררים השתאות ואף הערצה על ההקרבה והניסיון להציל גם את אלה שלא יכולים לתת החזר כספי על מעשה אמיץ. המאבק הבלתי מתפשר על הצלת חיי אדם, בהחלט מורגשת במהלך "אל הצפון".

האותנטיות מהפנטת, כל השחקנים מדברים בשפות האם שלהם ולא באנגלית במבטא כבד. הסוף לא מאוד מרשים, אבל המסע מוצלח מאוד.

בזכות ויזואליות מצוינת ודיאלוגים שחודרים ללב, גם אם הם אינם ארוכים במיוחד, הדיון על מקומו של המהגר בעולם של משאבים שהולכים ומדלדלים הופכים להיות רלוונטיים ומרתקים.

ראה גם:

הסרט לוקה