ביקורת סדרת דוקו: 38 בגארדן , בימוי: פרנק צ'י, 2022

מעט מאוד שחקני כדורסל מייצגים תופעה שהיא גדולה ממידותיהם, כזה היה ג'רמי לין. כמו האפריקאים האמריקאים לפניו, הוא ייצג דור שלם של אסיאתיים, שהרגישו מופלים ולא מיוצגים בליגה הטובה בעולם. כן, היה את יאו מינג, אבל הוא לא היה יליד ארצות הברית.

הסדרה "38 בגארדן", מתארת את כל שלבי מאבקו של לין, החל מילדותו ועד להפיכתו לכוכב, נגד גזענות ובורות. למרות שעשה מסלול יוצא דופן, שחקן מכללות מצטיין וטופ פרוספקט בתיכון, הוא לא נבחר בדראפט של האן בי איי. הוא סבל מגזענות, בורות, דעות קדומות ובזכות הרבה מאוד עקשנות ורוח חיובית הוא התגבר עליהם.

גם את ההזדמנות הגדולה שלו, בניו יורק ניקס הוא קיבל בזכות אלת המזל. פציעות הביאו אותו לקדמת הבמה ובזכותם הוא סוף סוף קיבל הזדמנות אמיתית. הוא הפך לתופעה כלל אמריקאית ולא הפסיק לקלוע נקודות ולהצטיין. זאת הייתה תופעה מפתיעה במיוחד, שהגיעה לכותרות בכל רחבי העולם ועשתה שמות בקהילות של אסיאתיים אמריקאים.

רבים מהם רואים בו כגיבור, כדמות מובילה שפרצה עבורם את הדרך אל התרבות הפופולארית ובכלל בכל הקשור לספורט תחרותי. הדוקו "38 בגארדן" נוצר בזכות ראיונות עם לין עצמו, דמויות מפתח ומעריצים, מנסה לפענח עד כמה הפריצה שלו אל לב הבמה היא ייחודית ומשמעותית עבור הקהילה שהוא מייצג.

למרות שג'רמי לין מהווה בעיקר תופעה אמריקאית, עדיין סיפורו האישי ולאו דווקא הספורטיבי מרגש ומעניין במיוחד, הוא אדם בעל קול ייחודי, שעבר קשיים עצומים, כולל להיות באן ביי איי ולחוות חוויה של חסר בית ולבסוף לצאת מנצח ואפילו סמל לקהילה שלמה.

ראה גם:

הסרט נבחרת החלומות הקאמבק

הסרט ספייס ג'אם אגדה חדשה