ביקורת סרט: ספייס ג'אם - אגדה חדשה, במאי: מיקל די לי, 2021

עשרים וחמש שנים לאחר צאתו של הסרט המקורי "ספייס ג'אם", הלוני טונס חוזרים. החבורה הוותיקה, שמצליחה להיות רלוונטית כבר כמעט מאה שנה, חוזרת בגרסה עדכנית יותר והפעם עם לברון ג'יימס במקום מייקל ג'ורדן.

העלילה דומה, ועברה מספר שינויים מינוריים כדי להתאים אותה לקהל עדכני וצעיר יותר. לברון ג'יימס, השחקן הוותיק ובעל הכישורים, מנסה להפוך את בנו לשחקן כדורסל, אולם הוא נכשל, בנו מעדיף ליצור משחקי מחשב. בעת ביקור באולפני וורנר, הם נשאבים להרפתקה על ידי תוכנת מחשב מרשעת, שמעוניינת לנצל את לברון ולזכות בזכותו בפרסום ותהילה. על מנת להציל את עצמו ובנו, לברון נאלץ לאחד כוחות עם הלוני טונס ולנצח במשחק כדורסל.

העלילה היא באמת החלק הפחות חשוב בסרט, ניתן לחלקו בגסות לשלושה חלקים: לפני המשחק, ההכנות למשחק והמשחק עצמו. החלק הראשון, הצגת ילדותו של לברון וכיצד הצליח להתגבש ולהפוך לשחקן הטוב בעולם, היא בעיני המוצלחת ביותר בסרט. יש לה נרטיב ברור, משחק סביר וגם מסר חיובי לקהל צעיר שיצפה בהמוניו בסרט. הנושא והוא הקרבה למען הצלחה ומחיר החלום, עובר וחולף במהרה, מבלי שהוא זוכה לטיפול ראוי ומעמיק.

בדומה לספייס ג'אם המקורי, השטויות מתחילות ברגע שנוצר המפגש בין הכוכב ובאגס באני. אם בסרט המקורי הנרטיב עסק בחזרתו של ג'ורדן להיות שחקן כדורסל לאחר שלא הצליח במיוחד כשחקן בייסבול, הרי שבסרט הנוכחי נראה שהרבה סצנות פשוט הודבקו ביחד. הסרט לא מתיימר להיות הברקה, וגם לא מצליח בכך.

יש כאן קו ברור והוא "בוא נהנה ביחד ובדרך נצחק קצת ונלמד את הדור הצעיר קצת היסטוריה" מתובלת בערכים חיוביים. הבדיחות מצחיקות מפעם לפעם, האפקטים עצמם ראויים, אבל לא יפילו אתכם לרצפה ובסך הכול יש כאן

גוד טיים חביב לכל המשפחה.

רוחו של הסרט המקורי נמצאת כאן, עם כמה קריצות והתייחסות מלאה בהומור למקור. אולם, נראה שהיוצרים ניסו בכל הכוח ליצור הבדלה ולברוא פרק ייחודי שיעמוד בפני עצמו.

הסרט יודע מה קהל היעד שלו, ומנסה לקרוץ לו בכל הכוח לצד מספר הבלחות שמתאימות לקהל בוגר יותר. בדומה לסרט המקורי, ההמשך של ספייס ג'אם, הוא ערבוביה של הרבה מאוד סגנונות, שמצליחות להעביר בהנאה יחסית סרט שכל מטרתו היא להלל את הכוכב שבו ולעשות הרבה מאוד כסף. אין לו יומרות להפוך ליצירת אומנות נשגבת, אלא לעשות פאן, ובזה הוא מצליח.