הבאת ילדים לעולם הוא אירוע מרגש לכל אדם, אחד מהיי לייטים של כל בן אנוש. נוצר הסכם אנושי, שבו ההורה מתחייב לספק את כל צרכיו של היילוד עד להגיעו לבגרות. כיום קנה המידה העיקרי הוא עניין חומרי, אנו מפנקים את הילד עד לבלי סוף. אולם, היכן האהבה, אכפתיות, הבעת עניין וחיבה.
הסרט "הילד שלי" בוחן את האפשרות שעיקר צרכיו של הילד הם לא חומריים, אלא רוחניים. העלילה עוקבת אחר ג'ון (ג'יימס נורטון), אבא חד הורי שעוסק בניקוי חלונות. הוא איש בעל ערכים, קשוב ואמפטי, אבל הפרוטה לא מצויה בכיסו. הוא האב האולטימטיבי שכל זמנו מוקדש לגידול הילד, כולל הקראת ספרים ויציאה משותפת לכל מה שמשכורתו מאפשרת.
למרות גילו הצעיר, ג'ון חולה במחלה חשוכת מרפא ולכן יש לו משימה נוספת, לאפשר לבנו מיכאל (דניאל למונט) לגדול במשפחה שתאפשר לו את התנאים המיטביים לגידול. יחד עם עובדת סוציאלית מסורה, הם עוברים בין משפחות, שלכל אחת מהן יש יתרונות מסוימים, אבל גם חסרונות. החל ממשפחות עשירות שמשקיעות בחינוך אבל לא באהבה, ועד אם חד הורית, שמעוניינת בחבר נוסף למשפחה הקטנה.
רוב הקטעים בסרט מוקדשים לדיאלוגים בין האב לבנו, החל משיחות מלאות במשמעות על משמעות החיים ועד לסצנות בהם הם עושים פעילות כיפית או יום יומית רגילה. לצד המאבק לשמור על נורמליות מסוימת, האבא מתמודד עם מצב פיזי שהולך ומדרדר בעיסוק כמעט אובססיבי עם עתידו של הילד. השילוב בין איבוד הכוח הפיזי לצד התפתחות נפשית שתכליתה לדאוג לאדם אחר היא מאוד מרגשת וממלאת בתעצומות הנפש.
הבמאי אברטו פאזוליני, שם דגש על עדינות ותנועות איטיות של המצלמה ובניית אווירה מעט אפילה, אבל גם מלאה באופטימיות. הכימיה בין השחקנים מצוינת, אבל אם חשבתם שאתם מגיעים לסרט סוחט דמעות, אז הגעתם למקום הלא נכון. יש מבט ריאליסטי עם דמויות ושחקנים מאוד מאופקים, שלא סוחטים רגשות מהצופים בכוח.
"הילד שלי" הוא סרט קטן, שלא מנסה להישאר בתודעת הצופים לאורך זמן. הוא מודע למגבלות שלו ולכן הוא מנסה להתמקד במספר מצומצם של נושאים. הוא שם דגש על הרעיון של רוחניות במקום חומר, אהבה בין אב לבנו וחשיבות הזמן המשותף בתוך המשפחה. אלו מסרים חיוביים המועברים בצורה מעוררת כבוד למרות הנושא המייגע והכבד.
ראה גם:
הסרט אני לא
הסרט ג'וג'ו ראביט
Commenti