ביקורת סרט: ג'וג'ו ראביט, במאי: טאיקה וואיטיטי, 2019

הסרט "ג'וג'ו ראביט" של הבמאי הידוע טאיקה וואיטיטי מביא לנו את מלחמת העולם השנייה והשואה מנקודת מבט חדשה - של ילד בן 10, שההתבגרות שלו מגיעה בצלם של האירועים הללו. הסרט עם חשיבה שונה מכול הסרטים שיצאו עד היום על התקופה הטעונה הזאת. זאת מעין סאטירה מעורבת בקומדיה ובדרמה גם יחד.

הסרט מתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים עדיין בשלטון. יוהנס (רומן גריפית דיוויס), ילד לאם חד הורית (סקרלט ג'והנסון), שבעלה נצא בחזית, הוא כאמור - בן 10 בלבד, אך אוהב מאוד את המשטר הנאצי ויש לו חבר דמיוני מיוחד במינו - היטלר (טאיקה וואיטיטי) בעצמו. הם חברים הכי טובים והיטלר והוא חולקים הכול ביחד. היטלר מתיילד כמו ילד צעיר, רץ אתו, קופץ, משתטה...

את השם ג'וג'ו ראביט יוהנס מקבל בתנועת הנוער ההיטלראי לה הוא מצטרף. המפקדים עושים לו מבחן אומץ - להרוג ארנבת חמודה. יוהנס לא מסוגל ומנסה לשחרר אותה, אך הנאצים תופסים אותה והורגים לידו. יוהנס רץ והיטלר מצטרף אליו, אך הוא משכנע אותו לחזור, כי גם ארנב כמו שקראו לו, מסוגל להראות אומץ.

ג'וג'ו חוזר ובדיוק מלמדים את הילדים/ נערים לזרוק רימון יד. הוא תופס את הרימון, רץ אתו כאחוז אמוק ואז, כשעוזב אותו, הוא מתפוצץ וג'וג'ו נפצע קשה.

לאחר החלמתו ג'וג'ו ממשיך בחייו והיטלר מלווה אותו. הוא משתכנע שהיהודים הים יצורים משונים ואיומים ונוראים ולא רוצה לפגוש אותם לעולם. אמו אנטי נאצית, תולה מודעות נגד המשטר.

יום אחד עולמו של ג'וג'ו מתהפך, כשפוגש בביתו להפתעתו, נערה יהודי שאמו הסתירה, אלזה קורר (תומאסין מקנזי). בהתחלה המפגש מסתיים במכות ואלזה לוקחת לו סכין ועוד סכין בפעם הבאה כשנפגשו. אך, הוא מתחיל להפתעתו לחבב אותה.

עד מהרה מתחוללת אצל ג'וג'ו התלבטות קשה מאוד בין הנאציזם ליהדות, עד שיום אחד הוא מסלק את היטלר, חברו המדמיין.

הסרט מעורר מחשבה ולא פשוט לצפות בו. הוא גם מעורר בנו רגשות סותרים של כעס, עניין, על המלחמה האיומה ההיא. קשה לצחוק והבטן קצת מתהפכת, אך הסרט מעניין וקשה להפסיק לצפות בו עד לסופו.

כול השחקנים מעולים והמשחק יוצא דופן באיכותו. הסרט זכה במספר פרסים, כולל פרס האוסקר.