"דאהמר" הייתה הצלחה עצומה, אפילו תופעה תרבותית ייחודית שרבים צפו ועוד יצפו. ריאן מרפי הוא אדם עסוק, כל כמה חודשים יוצא משהו תחת הידיים שלו. "אמריקן הורור סטורי" זה הבייבי שלו, סדרה הכי ארוכה ומצליחה. יש לה מעריצים נאמנים, שכבר הולכים איתה הרבה שנים ועדיין נהנים בכל שנה מנושא מבחיל חדש.
אז אנחנו כבר בעונה ה-11 של הסדרה "אמריקן הורור סטורי". באימפריית התוכן שלו, שכבר הפכה מעין סאות' פארק של עולם האימה, היא מתמשכת ומתמשכת בלי הפסקה. אז אחרי כמה עונות משונות ולא ממש מוצלחות לטעמי, הוא חוזרת עם טוויסט מוכר, סצנת הקלאבינג של עולם הגייז.
העונה ה-11 של הסדרה "אמריקן הורור סטורי" עוסקת בניו יורק של שנות השמונים, מקום מאוד אפל, שכולם כבר עשו עליו סדרות. היא עוקבת אחרי רוצח סדרתי ווירוס לא פחות קטלני, שעושים שמות בסצנת הגייז וקוטלים אנשים כמו זבובים.
בניגוד לעונות הקודמות, מרפי לוקח צעד אחורה. היא פחות קיצונית וברוטאלית, מציאותית הרבה יותר וגם סוף סוף מכניס הרבה מאוד אווירה ומתח. זה כבר לא נראה קרינג'י ומוזר, אלא הופך לסדרה לגיטימית, שמצליחה לשלב בהצלחה בין אימה ומתח. גם הדמויות הרבה יותר מעניינות, מה שמאפשר להתחבר אליהן ולבכות את מותם הסדיסטי.
הכיוון מחדש של סדרה כל כך ותיקה ומוערכת כמו "אמריקן הורור סטורי", לטעמי עושה לה רק טוב. היא כבר הייתה יותר פרודיה מאשר אימה ועכשיו היא חוזרת לשורשים, טובה יותר מרוב שנותיה.
ראה גם:
הסרט סמייל
הסרט קנדימן
コメント