top of page
לוטן דיקר

ביקורת סדרה: תעלומת המגיה השחורה, בימוי: ליאונורה לונסדייל, 2022

שני מותגים בעולם הספרות הבלשית הם נצחיים ונמצאים בראש טבלת העיבודים לטלוויזיה כבר עשרות שנים, שרלוק הולמס ואגתה כריסטי. כריסטי מצליחה לרקום עלילות מתח עם כוכבים משתנים, שבמרכזן רצח שכולם חשודים בו.


הצופה או הקורא שותפים לפתרון תעלומת הרצח ויש הרבה מאוד טוויסטים ותהפוכות שהם סוד קסמה הנצחי. הפעם הגיבור הוא איש עסקים אמיד, מארק איסטברוק (רופוס סוול), שהתחתן עם אישה צעירה, הרמיה איסטברוק (קאיה סקודלריו), שלא ממש מחזירה לו אהבה. אשתו הראשונה נפטרה והיא מעין תחליף על מנת לא להישאר לבד.


ערב אחד, נמצאת נערה מסתורית מתה ובכיס שלה רשימת שמות. המשטרה מוצאת שחלק מהמופיעים ברשימה מתו בנסיבות מסתוריות וגם מארק, איש העסקים נמצא בה. מסתבר, שמעורב גם קסם מאגי שחור ואינטרסים שונים של נשים, שהוא היה ברומן אתן. כעת יש לו משימה, עליו למצוא מי רוצה במותו, לפני שגם שמו יוסר מהרשימה.


הספר יצא בשנות ה-60 וכעת עובד כמיני סדרה, מאוד בריטית. יש הרבה מאוד גינונים, הומור יבש ומתח איטי ומתפתל. זאת סדרה די מיושנת, שפועלת לפי חוקי הז'אנר והרבה מאוד חלקים שלה נטולי היגיון או היתכנות במציאות. מצד שני היא כיפית, זורמת ומאוד סדורה מבחינת ההתרחשויות בה.


אצל אגתה כריסטי מה שמאוד מענג, היא היכולת לנחש ולהתאכזב מי הוא הרוצח. מי שחובב חידות בלשיות וניסיונות כושלים לזהות את המתנקש והמניעים שלהם יכול מאוד ליהנות מ"תעלומת המאגיה השחורה". אחרים ימצאו בינג' אחר להתענג עליו.


ראה גם:

Comments


bottom of page