ביקורת סדרה: ארקיין, יוצרים: אלכס איי, כריסטיאן לינק, 2021

משחקי מחשב הם עסק טריקי, רובם לא מצליחים לעבור בצורה חלקה למסך הגדול או הקטן. נטפליקס מתעקשת להרחיב את יקום התוכן העצום שלה, על ידי פנייה חדה לעולם הגיימינג. נטפליקס, רכשה אולפן מתמחה בהסבת תוכנת גיימינג לסדרות ולמרות שזה נראה כהימור, ההצלחה לא איחרה לבוא.

הסדרה "ארקיין" מתרחשת בעיר בשם פילטובר, הנראית ונשמעת מדהים. חלקה הקטן של העיר חי חיים מופלאים מלאים בטכנולוגיה ותרבות. אולם, בשולי העיר ישנם מיליוני עניים, שמדוכאים על ידי כוח משטרתי, שמונע מהם למרוד.

ארבעה יתומים, גונבים אוצר מדירה של איש עשיר. אולם האוצר הוא מפתח לכוח רב עוצמה, שמוביל את העיר להתנגשויות אלימות ומסכן את חייהם של אנשי החבורה.

למרות שאין חידוש רב, בעיסוק אובססיבי בעוני ופערים. "ארקיין" מציעה באופן מפתיע לסדרת אנימציה, עומק אינטלקטואלי ועלילה מעניינת, שמעלה סוגיות חברתיות מעניינות. היא מתרחשת בעולם דיסטופי, הדומה במובנים רבים לעולם שלנו אחרי המגפה, שיש קבוצה קטנה שגרפה רווחים עצומים ואחרים שנלחמים על שאריות.

יחסית לסדרות אחרות של נטפליקס, הסדרה מתמקדת במספר קטן של דמויות ואירועים. החידוש הזה עושה רק טוב והוא מצליח לעניין ולתת לגיבורים עומק רגשי שלא מתאפשר בעולמות רוחביים מדי. גם העובדה שפרקים עולים כל שבוע, נותנת לסדרה זמן לנשום ולצבור מעריצים.

"ארקיין" לא מיועדת רק לחובבי גיימינג, היא מצליחה להיות מפתיעה מרגשת וחכמה.