ביקורת סדרה: דור המודם, 2021

הסדרה "דור המודם", קומדיה איטלקית לא צפויה, הפכה להיות אחד מהלהיטים הגדולים של נטפליקס הקיץ.

הסדרה עוסקת בדור עם המודם האיטי והמיושן, ומציעה תבנית חדשה ומרעננת לקומדיות העוסקות באכזבה והחמצה בגיל הנעורים. מחציתה מתרחשת בשנות ה-90 של המאה הקודמת, והחלק האחר נטוע בימינו, ועוסק באיש הייטק בשם דניאל (אנג'לו ספגנולטי), שלא מצליח לפצח מה הוא עושה לא נכון בדייטים האינסופיים שהוא יוצא אליהם.

דניאל מכור לריגושים ולא מצליח למצוא מישהי שתעמוד בסטנדרטים המחמירים שלו. בעבר הוא החמיץ יחסים עם ילדה בשם מטילדה (כריסטינה קאפלי), וכאשר הם נפרדו הדבר השאיר אצלו צלקת ותחושת החמצה. הוא נפגש איתה שוב באמצעות אפליקציה של הכרויות מבלי לדעת מי היא. האם הם יחמיצו שוב את ההזדמנות?

הסדרה לא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. יש בה חינניות של נעורים מבלי להיות ציניים או ביקורתיים. היא מציגה באופן משכנע את עולם ההתבגרות כעולם של תום וגילויים עצומים, כמו הנייד והאינטרנט. אך בנוסף, ההתבגרות הוא עולם ציני של ביקורתיות וציפיות מוגזמות.

העלילה מוגשת בפלאשבקים, המדגישים את הבעיות והמכשולים שבדרך. אין כאן חידושים נועזים, או אפילו רצון להפוך לקאלט או סוגת מופת. יש כאן כתיבה חכמה, משחק טוב של כל הדמויות, כולל דמויות המשנה, שלעיתים החשיבות שלהן נופלת בסדרות של נטפליקס.

לבסוף, "דור המודם" היא ממתק מרענן, שמעביר מסר חשוב, שלעברנו יש השפעה על העתיד,. הדגש הוא שלעיתים מה שנשכח הוא החשוב ביותר בהתפתחות שלנו כבני אדם. הפרקים בני חצי השעה יעברו במהירות וישאירו טעם טוב בפינו, ובימינו זה מספיק.

ראה גם:

ביקורת סרט: מתה לאהוב, בימאי: הרמן חימנז, 2021