ביקורת סרט תיעודי: 44 שעות, נטפליקס, יוצרות: רותם גרוס ועינת-חנה שמיר , 2023

לפעמים יש מקרים במציאות, שהם יותר מוזרים מכל סרט או תסריט. כזה הסיפור המטורף של גיל אבני, גבר בן 33 רגיל לחלוטין. יום אחד, לאחר שצפה במשחק כדורסל, נפל על הרצפה והגיע לטיפול נמרץ בבית החולים במצב קשה עד אנוש. המיוחד הוא, שהוא יכול היה לשמוע ולראות את הכול, מעין מת חי, שצופה בעצמו מתפוגג מכדור הארץ.

במשך 44 שעות הוא היה צמח, נעול בתוך עצמו ומרחף בתוך החדר. זה משהו שהספרות מכירה אך היו רק שני מקרים שחזרו מהם בחיים, מעין סיכוי אפסי שתוכל לחזור לארץ החיים. זה נשמע כמו סרט מדע בדיוני, אבל זה קרה במציאות. בינתיים, שהוא במצב אנוש, הוא ראה מצעד של אנשים שבאים להיפרד ממנו והוא שמע שיחות של רופאים שטענו שאין לו סיכוי.

יש ב-"44 שעות" הכול, מתח, תסכול, הרבה מאוד עדויות ושחזורים עוצמתיים, שמוכיחים שלפעמים הכול אפשרי. לאחר שגיל אבני התאושש בזכות אמונה של אחות שראתה בו סיכוי לחזור לחיים נורמאליים, הוא הצליח לשחזר, בהתחלה באמצעות כתיבה ולאחר מכן הצליח באמצעות דיבור, את כל מה שקרה לו.

הסרט "44 שעות" מהווה שחזור דרמטי מלא בפיתולים, למרות שהתוצאה ידועה מראש. לאחר הסרט גיל הפך למרצה מבוקש למען זכויות של מונשמים. הוא אפילו שינה פרוטוקולים בכל העולם.

יש מעט מאוד מקרים, שסיפור החיים חזק יותר מכל תסריט והבמאי צריך רק לא להפריע לעלילה להיכתב מעצמה, זה מקרה שגם הבימוי וגם הנרטיב מדברים בעד עצמם.

ראה עוד:

הסדרה דוק מרטין

הסדרה כושר ניתוח