ביקורת סרט: קללת ברידג' הולו, במאי: ג'ף וודלואו, 2022

סרטי נוער, שיוצאים לקראת האלווין הם מסורת רבת שנים, שמתרחשת כמעט מימיו המוקדמים של הקולנוע. לרוב הם לא מאוד מפחידים, קצביים ועוסקים בערכים משפחתיים על מנת שהרשתות ישימו אותם כצפייה לכל המשפחה. גם הסרט "קללת ברידג' הולו" נופל תחת הקטגוריה, מה שהופך אותו לסרט מאוד פרווה, לא טוב במיוחד אבל גם לא גרוע.

הסרט "קללת ברידג' הולו" עוקב אחרי משפחה שעוברת לעיירה, שקרו בה בעבר מעשים אפלים. הבית שהם גרים כמובן רדוף על ידי המכשפה המקומית. סידני גורדון (פרייה פרגוסון) מ"דברים מוזרים", משחררת לחיים רוח לא מאוד ידידותית, שמחייה את כל קישוטי האלווין לחיים. מי שעוזר לה הוא אביה המדען הווארד (מרלון ואיאנס), שמתכחש לכל העל הטבעי שמסביבו, אבל לבסוף יתמוך בביתו הסוררת.

הניסיון לשלב בין קומדיה ואימה לא ממש צולח. יש מספר קטן של בדיחות מצחיקות אבל רובן טפלות ומטופשות להחריד. זוהי הרפתקה קלילה ודי זורמת, למרות שהיא מאוד פרווה, לא מפחידה מדי ולא מצחיקה. היא נופלת בין הכיסאות ולא משאירה חותם, אבל כן יכולה להיות התנסות ראשונה לילדים, אפילו ביסודי, בז'אנר האימה מבלי להשאיר צלקות.

הסרט "קללת ברידג' הולו", מצד אחד לא מדובר על סרט שיישאר כצפיית חובה לעוד שנים קדימה, אפילו לא כזה שאותם ילדים יחזרו אליו בבגרותם. אבל כן מדובר בסרט חביב, שמצליח בשל היותו פרווה לגעת במנעד גדול של צופים, שיכולים ליהנות מסרט מבדר, נטול דם וברוטאליות ולעיתים מצליח להצחיק או אפילו להקפיץ.

ראה גם:

הסרט מבצע חג המולד