ביקורת סרט: הילד מגן העדן, במאי: טאריק סאלח, 2022

הישראלי הממוצע אינו מכיר את השלטון במצרים ואת אופיו החצי דיקטטורי. הסרט "הילד מגן העדן" הינו סרט ייחודי, שמעביר ביקורת רבה על השלטון המושחת במצרים, שמשתמש באזרחים כפיונים במשחק פוליטי. הסרט שואב השראה מהספר "שם הורד" של אומברטו אוקו.

הסרט "הילד מגן העדן" עוקב אחרי בלש (פארס פארס), שנאלץ לחקור סדרת רציחות במוסדות השלטון הפוליטיים במצרים. כל הגורמים מנסים להכשיל אותו והוא נאלץ להתמודד עם גורמים רבי עוצמה. ליבת הסרט היא המאבק בין הדת לפוליטיקאים על בחירתו של האימאם החדש.

למרות שהוא זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, יש בסרט "הילד מגן העדן" מספר חסרונות בולטים. הראשון הוא היעדר כמעט מוחלט של סצנות אקשן ומתח, יש הרבה מאוד דיאלוגים ארוכים, שחלקם הגדול משעמם וחסר משמעות לצופה המערבי. הוא מכניס אותנו לתוך אוניברסיטת קהיר, שבה מתנהל מאבק בין האחים המוסלמים לפלגים יריבים.

מי שלא מתמצא בפוליטיקה מצרית יתקשה בחלק הראשון להישאב לתוך העלילה. אולם, ישנם שחקנים ישראלים בסרט ובאופן כללי משחק מצוין,

הסרט "הילד מגן העדן" עוסק בסוגיה חשובה וברגע שמבינים את העלילה והיריבויות, הדברים מתחילים להתחבר והסרט יהפוך להרבה יותר מעניין.

מי שאין לו סבלנות לסרט מעמיק אבל גם מאוד איטי, עדיף שיימנע מצפייה בו. אולם, מי שמתעניין בפוליטיקה מזרח תיכונית ורוצה הצצה לשכנות שלנו, ימצא בסרט הרבה עניין ומתח למרות שהוא מתרחש בקצב מאוד מסוים.