ביקורת סרט: המערב הקרוע, במאי: ג'ורג' גאלו, 2021

החל מימיו הראשונים של הקולנוע, הז'אנר של עשיית סרטים על ייצור סרטים היה פופולארי. זוהי טקטיקה מתוחכמת לעקוץ ולהביע ביקורת מרומזת על התעשייה שרבים, החל מהאחים כהן ועד רוברט אלטמן, נקטו בה.

הסרט "המערב הקרוע" הוא עיבוד מחודש לסרט נשכח משנות השמונים, שככל הנראה היה עדיף לו היה נשאר על רצפת העריכה.

רוברט דה נירו מגלם מפיק סרטים נאלח בשם מקס ברבר, שהסתבך עם המאפיה. הוא חייב כספים רבים ולכן מחליט ליצור סרט פיקטיבי שמטרתו להרוג את הכוכב (טום לי ג'ונס) על מנת לעקוץ את חברת הביטוח ולהחזיר את החוב השמן שהוא חייב.

מקס מתחיל מייד במלאכה, הוא מפזר מלכודות מוות מוסתרות, שאיש מלבדו לא יודע שהן קיימות. אולם, הכוכב הראשי המזדקן מפתיע ומצליח לחמוק מהן. לא רק שהוא שורד, אלא שהחומרים המתקבלים הם הטובים ביותר שכל אחד מחברי הסט הצליח ליצור במהלך חייו.

מפגש הפסגה של השחקנים שהסרט "המערב הקורע" מסדר לצופים הוא חד פעמי. למרות זאת, התסריט מבולגן והדיאלוגים לא מספיק מושחזים ומצחיקים. באופן מפתיע, בעיה נוספת שמתגלה היא המשחק של הדמויות, שהוא מוגזם ואפילו קריקטוריסטי. אין כאן ניצול מקסימאלי של כמות הכישרון העצומה וזה חבל, אפילו מאוד.

באופן אבסורדי ומרגיז, "המערב הקורע" הוא סרט קטן למידות הצוות המפואר שמכיל אותו. הוא לא מצליח לתפור חליפה רחבה מדי לכמות הכישרון והוא מתפזר לכל עבר ולא מצליח להיות מעניין מספיק. הסוף הוא אנטי קליימקס כמעט מביך, זוהי הזדמנות חד פעמית לכנס פסגה כה מרהיבה, שהופכת להיות נפילה וחבל.