ביקורת סרט: אלמנטלי, במאי: פיטר סון, 2023

סטיב ג'ובס המציא את מכונת הלהיטים פיקסאר ומאז עברו דרכה למעלה מעשרים סרטים. עם להיטים כמו מכוניות, צעצוע של סיפור למעלה וזו רק רשימה מאוד חלקית, כמובן שמידי פעם המכונה תתחיל לחרוק.

הסרט עוקב אחר ארבעת היסודות של היוונים אש, מים, רוח ואדמה. בעולם שבו האלמנטים חיים בדו קיום אבל לא יכולים להתערבב, זוג מהגרים מארץ האש עוברים לעיר קוסמופוליטית בשם אלמנטלי. בתם אמבר המוצלחת מקבלת דו"ח על גרימת שריפה והיא מחליטה למחות מול בניין העירייה ועוברת שלל הרפתקאות בדרך.

זה קו עלילה מתיש ולא מאוד מקורי, לראשונה סרט פיקסאר לא ממש מצליח להקסים. העיר מבחינה ויזואלית נראית מדהים, פיקסאר מעולם לא התביישה להשתמש בגרפיקה ממוחשבת מהזן המשובח ביותר. ואכן, הכל נראה מאוד מרשים עד כדי גיחוך. החל מהרכבות ועד לגורדי שחקים.

שאלות של הגירה וזהות בעולם משתנה, שינויים ומאבקים בין דוריים הם חומרים נהדרים לסרטים. בנוסף המתח בין הרצון לממש את עצמך ולהמשיך את הוריך בקו בטוח כלכלית ועסקית ובין הורים שרק רוצים שהילד יהיה מסודר.

למרות הפוטנציאל העצום, המימוש הוא בינוני. הדיאלוגים בין הדמויות הוא לא בין המשובחים שידענו, הבדיחות הן שחוקות ומעל הכול הדמויות הראשיות לא מספיקות מעניינות. כל מכונה בסוף חורקת, נקווה שזו מעידה קטנה בדרך ליצירת מופת הבאה ולא מגמה שמשתלטת על דיסני.