ביקורת סרט: אחותי, במאי: נילס ארדן אופלב, 2023

יש במאים, שדרמות וסרטים בעלי תקציב צנוע, מתאימים להם היטב, כזה הוא נילס ארדן אופלב. סרטו הגדול ביותר הוא "נערה עם קעקוע דרקון" ואף הבליח למסך הקטן וביים את "מר רובוט" המצוין.

כעת אופלב חוזר למקורותיו הדניים ומביים סרט שעוסק בזוג אחיות, אלן (סופי גראבול) ואינגר (לנה מריה כריסטנסן), שיוצאות למסע בפריז. האחת היא סכיזופרנית, שרואה הזיות ונמצאת בחרדה מתמדת, השנייה רק רוצה שחייה יהיו טובים יותר. אימן מתנגדת למסע מתוך פחד שזה יגרום למתחים, אולם הן מתעקשות לשנות אווירה.

הסרט "אחותי" מעט קודר, אולם עם יסודות אופטימיים. האחיות בתחילה מפגינות רגשות שליליים ורבות האחת עם השנייה. אולם עם הזמן ובעזרתו של נהג מונית טוב לב (אנדרס ו. ברת'לסן), המתח קופא והן יוצאות למסעות קטנים אבל משמעותיים, כמו ללכת למסעדה ביחד ולהצליח להיות עם קהל גדול ואנונימי.

למרות שנראה בסרט "אחותי" הרבה מאוד רגעים קיטשיים, יש גם הרבה טוב ואופטימיות. הן מגלות, שלא תמיד הדשא של השכן טוב יותר, שקיימים ביניהן הרבה דברים משותפים, שהן מסוגלות להתגבר על הפחדים המשותפים ולבעלי מוגבלויות יש לב חם ודרך מיוחדת להראות אהבה.

בסרט "אחותי" יש רגעים מרגשים מאוד, שניתן להזיל בהם דמעות, דיאלוגים מלאי פאתוס וחום, אבל גם רגעים מאוד הוליוודיים במובן הרע של המילה. אולם, בניגוד לסרטים הנוצצים, אין בהכרח סוף טוב, אלא השלמה וסיפוק ולבסוף התמודדות והתפתחות כמו בחיים עצמם.

ראה גם:

הסרט אהבה של גדולים