ביקורת סדרה: קרול וסוף העולם, נטפליקס, יוצר: דן גוטרמן, 2023

בסדרת האנימציה "קרול וסוף העולם" מגיע אלינו מוצר שונה, אחר מכל מה שהכרנו עד עכשיו. בניגוד לרוב סדרות האנימציה למבוגרים, שמכילות בדיחות גסות והרבה סלפסטיק, בסדרה "קרול וסוף העולם" יש עגמומיות ואפלה. הגיבורה נראית שונה, כמו אישה כבדת משקל בשנות העמידה, שנאלצת להתמודד עם בשורה בלתי אפשרית, כאשר כוכב שביט עומד להתנגש בכדור הארץ.

הבשורה הקשה מאוד מבאסת אותה, כי נותרו לה שבעה חודשים לחיות. כל האחרים השלימו עם הבשורה וחיים בצורה מאוד אסקפיסטית והדוניסטית ככל שאפשר. רק קרול מנסה למצוא משמעויות כבדות יותר, בזמן שאין לה ממש שאיפות. 

קרול יוצאת למסע חיפוש עצמי, אבל לא מודרני ומואר. זה ניסיון למצוא תעסוקה ומטרה לזמן שנותר לה על הכדור.

בניגוד אליה, קרול בעיקר נתקלת בשגרה מאוסה או בשחיתות מוסרית בלתי נתפסת. היא מנסה ללכת בין הטיפות ובעיקר לחשוב עם עצמה כיצד עליה להעביר שבעה חודשים אשר ישנו משהו בעולם. 

רבים לא יאהבו את הסדרה המאופקת והקול העגמומי של קרול, אולם אחרים, שאוהבים אנימציה אינדית בעלת משמעות עמוקה יותר, ימצאו מוסר השכל, שהוא שונה באופן חיובי מכל מה שהכרנו.