ביקורת סרט: מאסטר שף צ'אנג, בימוי: מיקה קאוריסמאקי, 2019

לאחרונה יוצאים סרטי איכות מרחבי העולם ונוחתים בישראל. הפעם מפינלנד הרחוקה, מגיעה פנינה צנועה בדמות מפגש תרבותי בין שף סיני לכפר קטן בלפלנד. צ'אנג (צ'ו פאנג הונג) הוא שף מופלא שמכיר ויודע באופן אינטימי את אומנות הבישול. הסרט "מאסטר שף צ'אנג" מלא בטעמים, ריחות וטכניקות מדהימות של הכנת מזון מופלא.

חבל ש"מאסטר שף צ'אנג" הוא סרט צנוע מדי, וחסר יומרות כמעט לחלוטין. אין בו עומק פילוסופי, אמירות עמוקות או אפילו משהו שלא ראינו בסרטים אחרים. הוא מלא חמלה ויופי, אבל מאוד מודע למגבלות שלו. הסרט מאוד כנה עם הצופים, חף מציניות והתנשאות כלפי הדמויות.

במאה ה-21 אוכל ושפים הם כוכבי תרבות ומובילי דעת קהל. הסרט זנח את ההקשרים התרבותיים העמוקים, שהוא יכול היה לדבר עליהם והשאיר אמירות ודמויות מעט חלולות ואפילו קריקטוריסטיות. רק הדמות הראשית של השף מלאה בעומק ופגיעות, אבל היא לא מספיקה להחזיק סרט שלם על הכתפיים.

הסרט "מאסטר שף צ'אנג" הוא יצירה יפה, שלא ניתן להתעלם מצילומי האוכל והנוף המרהיבים. מי שמחפש סרט עמוק יותר או מסעיר יצטרך לחכות ליצירות הבאות העוסקות בתרבות ואוכל.

ראה גם:

הסדרה שמישהו יאכיל את פיל

הסרט משחק באש