ביקורת סדרה: דין גיהנום, במאי: יאון סאנג-הו, 2021

בניגוד לסדרות אמריקאיות, הדרום קוריאנים מציגים מבט קודר על העולם מעבר. מנסים להמריא על ההצלחה של "משחקי הדיונון", שגם הם קודרים, אלימים, ופילוסופיים להחריד.

עלילת הסדרה "דין גיהנום" מתרחשת בעולם דיסטופי, בו מלאכים כעורים ומפחידים להחריד, מודיעים לאנשים את התאריך בו יקחו אותם לגיהנום. הם לא ממש עדינים, ועושים זאת בצורה ברוטאלית, מלאה בחתיכות דם ואיברים מעופפים.

דרמת האימה מלאה באפקטים ויזואליים מלווים במבט חד על המניעים של הדמויות. גם העולם, שבהתחלה הוא סקפטי, מצליח להבין שזה לא פייק ניוז. בתגובה מתחילה דת חדשה בשם "האמת החדשה", שרואה בהתקפות הברוטאליות ברכה על האנושות, שהלכה בדרך רעה וכעת יש להשיבה ליושר. אולם, השילוב בין שיימינג, רגשות דתיים וקנאות, לא פחות גרועים מהמצב הקודם.

בניגוד ל"משחקי הדיונון", המבט ב"דין גיהינום" לא אסתטי, אלא זועם ומפוכח להחריד. הוא גם מנסה להגיד משהו על פערים חברתיים, אבל בצורה של דוגמות דתיות ותובנות בלתי מתפשרות על החברה הקוריאנית. העשירים משתמשים בהונם העצום כדי לצלם את רגעיהם האחרונים של העניים, על מנת לזכות במעט בידור, אשר לפי ראייתם נגזל מהם. כך, אפילו ברגעיהם האחרונים, הם גוזלים מהם את האנושיות שלהם.

למרות הבוטות שלה והאסתטיות המוגזמת הסדרה "דין גיהנום" עדיין מסתמנת כלהיט הבא. היא מספיק מעניינת וקיצונית כדי לעורר עניין בקרב הצופים שמחפשים את הלהיט הבא.

ראה גם:

ביקורת סדרה: משחקי הדיונון, מפיק: וואן דונג היוק, 2021