ביקורת סדרה : אני גרוט, דיסני פלוס, במאי: קריסטן לפור, 2022

אנו מצויים בפריחה ייחודית של סרטי גיבורי על, שהופכים את הז'אנר שנועד פעם עבור חנונים ומוזרים בלבד, למיינסטרים שמגלגל מיליארדים. הכמות העצומה יצרה צורך להמציא כל הזמן חומרים חדשים ולהיות יצירתיים על מנת להשאיר את הקהל.

בסדרה המונפשת "אני גרוט", דומה לפינוקיו, גם גרוט הוא ילד עשוי מעץ, שמעלה את העולם, רק שהוא נמצא בעולם מודרני ואין לו סבא. במקום סדרה מלאה באקשן ופיצוצים, קברניטי מארוול החליטו משום מה, שהסדרה צריכה להיות מורכבת מסיפורים קצרים ומצחיקים מחייו של גרוט הצעיר.

בסדרה "אני גרוט" הפרקים לא מתחברים אחד לשני, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו. הם ממש לא מתחברים אחד לשני, אז אל תצפו לכך. בייבי גרוט הפך לזעיר בשל הקרבתו בסרט הראשון, אז הסדרה מתרחשת בין שני הסרטים מבחינת ציר הזמן.

למרות גודלו, גרוט נראה די מבסוט מהחיים. בסך הכל יש חמישה פרקים, כולם מאוד מאוד קצרים, כחמש דקות כל אחד והם די מצחיקים. לפעמים גרוט רוקד, נופח עלים ופותר תעלומות בחללית.

הסדרה "אני גרוט" היא סדרה שונה בעולם של מארוול, מאוד קלילה וחמודה. היא חסרת יומרות, פשוטה, ורבים יאהבו את הלבביות שלה. אחרים ירגישו שהם היו רוצים יותר מהדמות האהובה ביותר ב"שומרי הגלקסיה", לכן היא ממש לא מיועדת לכולם. למרות שחצי שעה היא לא זמן רב להיכנס לזמן קצר לעולמו של גרוט.

ראה גם:

הסרט לא רעים בכלל

הסדרה אהבה, מוות ורובוטים