יעקב דה קוריאל הפיראט היהודי שנקם במעניו הספרדים

גירוש ספרד במאה ה-15 על ידי המלכים הספרדיים היה מגה אירוע בהיסטוריה היהודית. הקהילה הכי גדולה בעולם התנפצה לאלפי רסיסים לכל רחבי תבל. אלה שנשארו מאחור נאלצו לחיות כאנוסים תחת מעקב מתמיד של האינקוויזיציה, שחיפשה אותם בכל מקום. 

איש לא רצה ליפול לידיהם בשל שיטות החקירה המכאיבות, שכללו עינויים קשים. משפחת קוריאל התנצרה בשל הרצון לשמר את מעמדה המוביל בחברה. הם היו רופאים ואף חלקם התמסרו לאמונה החדשה וזכו למשרות רבות. אך, יעקב היה הכבשה השחורה. הוא נשאר נאמן לשורשיו היהודים. היה לו כינוי - דייגו פרז ד'אקושטא, אולם הוא מעולם לא ראה את עצמו כנוצרי. 

יעקב דה קוריאל התגייס לצי הספרדי, אך לאחר שעבר עינויים במרתפי האינקוויזיציה אחרי הלשנה, הוא החליט לנקום. הוא גייס צי של אנוסים, שחלקם הרגישו במרחבי הימים כה חופשיים, עד שלבשו ציציות וכיפות. הם בעיקר פעלו נגד הצי הפורטוגלי והספרדי שנואי נפשם ובזזו מהם זהב שהם לקחו מהאינדיאנים. 

דה קוריאל הפך להיות אובססיבי לנושא ואף היו לו שלוש ספינות. הוא נחטף ונלכד על ידי הספרדים, אולם אנשים הצליחו במבצע די מטורף להציל אותו. הוא הפך להיות המבוקש מספר אחת של האימפריה הספרדית, אולם דבר לא עצר אותו בדרך לנקמה. 

הזמן עשה את שלו ובבגרותו מסופר שהוא הגיע עד לנמל חיפה. שם הוא מצא את המחבוא המושלם בעיר צפת. דה קוריאל התקרב אל הישיבה בה לימד האר"י הקדוש על מנת לנסות ולכפר על מעשיו כפיראט. בהתחלה היחסים ביניהם היו רעועים, אולם מסופר שהוא הפך להיות תלמידו האהוב ולבסוף נקבר לצידו.