ז'יל דה רה - הרוצח כחול הזקן, 17: ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים, לוטן דיקר

אחד מהרוצחים הידועים ביותר בהיסטוריה של ימי הביניים, נולד בספטמבר או אוקטובר 1404, ליד העיר אנז'ה בצרפת. בהטבלתו לנצרות השתתפה האצולה המקומית, כל אחד מהם נשא בידו נר. זה היה סימן של כבוד למשפחתו המקושרת והוותיקה.

אביו היה אחד מהברונים הראשונים בצרפת. אימו מאריה הייתה צאצאית ישירה של המלך רוברט השני. נישואי הוריו היו פוליטיים לחלוטין, שמטרתם לאחד שתיים מהמשפחות העשירות והמקושרות ביותר באזור.

לפי כתבים מוקדמים, ז'יל היה נער חכם יותר מהממוצע בסביבתו. הוא דיבר לטינית באופן שוטף מגיל צעיר ואף התעניין במה שרבים מהאצילים הזניחו וזה קריאת ספרים. הוא אהב ספרי הרפתקאות, מצרכים מאוד יקרים באותם ימים, שהוריו השיגו לו תוך הוצאת כסף רב.

בניגוד לרבים מהילדים בתקופתו, הוריו נהגו בו ברכות יחסית. הם לא היכו אותו, סיפקו לו מורים פרטיים ומשרתים. הוא התנהג באופן רגיל לבני גילו, לא הראה אכזריות רבה כלפי סביבתו או משפחתו. לא היו סימנים מקדימים שיעידו על הבאות.

חייו השתנו כשהיה בן 11, כאשר אביו נהרג בתאונת ציד מהוללת בשנת 1415. אין פרטים רבים על התאונה, אבל היא שינתה את ז'יל. היא הפכה אותו לראש המשפחה כבר בגיל צעיר מאוד. הוא ירש את האדמות וההון של אביו, משום שהיה האח המבוגר. בעוד היחסים עם אביו היו טובים, לפי רבים מהכתבים, האמא היא נעלם, שאין אנו יודעים עליו כמעט דבר. היא מתה בסמוך לבעלה, אולם אין אנו יודעים פרטים על מותה או על חייה, מלבד רישומים מעטים.

המוות המוקדם של הוריו שינה את התנהגותו באופן קיצוני. מילד מאופק יחסית, הוא הפך לחסר גבולות ורסן. בימי הביניים, ילדות לא היה מושג כפי שאנו מייחסים לו היום ולכן הוא נחשב לגבר. הוא התייחס למשרתים ולאיכרים באכזריות וללא רגשות אשם. לעיתים הוא היה מעורב בקטטות אלימות ופגע בסובבים אותו. אדונים חסרי לב לא היו מראה נדיר בימי הביניים וככל שידוע לנו הוא לא חרג באכזריותו מאחרים.

ז'יל היה עשיר ובעל אדמות ולכן הוא היה צריך שידוך מתאים, שיקנה לו מעמד ויבטיח לו את מעמדו בין חברי האצולה המקומית. סבו השגיח עליו מטעם המשפחה, אולם הוא היה טיפוס חלש ומבוגר, שלא הצליח לרסנו ואת מזגו הסוער. הנישואים היו אמורים לשחרר אותו מתלות בבני משפחה אחרים ולהעניק לו את החופש שהוא כה כמה לו.

מספר שידוכים לנשים אצילות נפלו אחת אחר השנייה בשל מותן ממחלות שהיו נפוצות באותם ימים בצרפת של ימי הביניים. כבר בגיל 16 הוא טעם את שדה הקרב, כאשר נקרא להגן על אדמותיו מפני כנופיות של שודדים. הוא נחשב ללוחם מעולה ואף הרג כמה מהבנדיטים בעצמו והנהיג את המתקפות. הוא טען, ששדה הקרב והריגוש בהריגת אדם, היו המקום בו הוא הרגיש בטוח יותר מכל מקום אחר.

הדוכס של ברטאן בצרפת שמע על מעשיו האמיצים והעניק לו מאה מטילי זהב על אומץ ליבו בקרב. לאחר שזכה בהערכה והעושר של משפחתו אף גדל, ז'יל החליט שעליו למצוא שידוך מתאים. הוא החליט על נישואים לקתרין דה טוואר, בת דודתו שגם הייתה מקושרת ובעלת מראה נאה במיוחד. משפחתה התנגדה לנישואים בשל קרבתם המשפחתית מדרגה ראשונה, אולם הכנסייה תמכה בז'יל והוא היה דמות אגרסיבית מדי לעמוד בדרכה. משפחתה טענה שבתם נחטפה ונישאה לו בניגוד לרצונה, מה שלא נראה סביר, לאור זה שהיא תמכה בו נגד משפחתה. הסכסוך בין המשפחות הסתיים עם מות אביה של קתרין מקדחת.

לאחר מות אביה, ז'יל החל להשתלט על אדמותיה במרץ רב. הוא לקח את כספה ואת הטירות שהיו שייכות במשך דורות למשפחתה. השתלטותו על אדמות וכספו הרב, העלו את קרנו בעיני האצולה המקומית והוא הפך לדמות מוכרת ואף נערצת. החצר המלכותית הזמינה אותו לנשפים ואך לחשה את שמו באוזני המלך. הוא הפך להיות אדם מקושר ביותר, אבל דיפלומטיה לא הייתה השאיפה המרכזית שלו.

ז'יל רצה להוכיח את עצמו בשדה הקרב ולכן הפך להיות למפקד במשמר הלאומי של המלך. כאשר מלחמת מאה השנים חזרה לחיים, הוא הפך להיות לאחד מהמפקדים המוערכים והאמיצים ביותר בשדה הקרב. הוא הצליח להרוג מספר רב של מפקדים בצד האנגלי ונחשב לאחד מהלוחמים הטובים ביותר בצרפת.

יכולתו לקרוא הביאה אותו לחפש ספרים על תקופת האימפריה הרומית. הוא שאב מהספרים פנטזיות מיניות, כאשר דמיונו הולך ופורח ביחס לאנשי התקופה. חוסר הגבולות שהיה בספרים הללו, לפי העדויות שהוא העניק במשפט, השפיעו עליו וגרמו לו להתנהג בצורה קיצוניות יותר ונועזת.

כבר בשנת 1427 הוא החל לרצוח את קורבנותיו. ילדה בת 10 בשם עטיין, הייתה ככל הנראה האדם הראשון שהוא רצח באכזריות. הוא פיתה אותה בהבטחות שונות בזמן שהוא היה בין קרבות ודקר אותה בסכין לאחר שביצע בה את זממו. אחריה יבואו קורבנות רבים נוספים.