אליזבת באט'ורי בתרבות הפופולארית,המשך 15: ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים, לוטן דיקר

כמה עשרות שנים לאחר מותה, אליזבת באטורי החלה לככב בנובלות ורומנים גרפיים ברחבי מזרח אירופה. היא הייתה דמות רצחנית, שעינתה ופגעה באופן סדיסטי בקורבנות ואף רחצה בדמם. דימוי הרחיצה בדם הקורבנות, הגיעה מאחת העדויות במשפטה ומאז קיבלה חיים משל עצמה.

באטורי לא הוזכרה כערפדית, אלא כאדונית מרשעת ונוקמת. באותן שנים הייתה ספרות ענפה וסיפורי עם, על אדונים שניצלו ופגעו במשרתיהם, כחלק מהרצון של האיכרים והעם הפשוט להשחיר את דמותה של האריסטוקרטיה הגבוהה. אליזבת הייתה דמות מרכזית בסיפורים אלו, רבים מהם הפכו להיות רבי מכר.

במאה ה-19 היא כיכבה בנובלות רבות, כדמות ארוטית ופתיינית. אלו לא היו רומנים היסטוריים, אלא כאלה שמיועדים לקהל גברי, שמנסה לקבל פורקן מספרות זולה ואלימה, שכללה דמויות נשיות, שכל מטרתן היא גרימת סבל וכאב. אליזבת באטורי תמיד יוצגה כדמות אלימה וחזקה, שמחפשת קורבנות צעירים ומנצלת אותם על מנת לשמור על נעוריה ויופייה ותוך כדי מעבירה אותם סדרה של עינויים כואבים ומשפילים. בשנים אלו, שספרות ארוטית הפכה להיות פופולרית, הלכה ונרקמה דמותה של באטורי, כאישה שמחפשת את דם קורבנותיה כעינוי מיני ועל מנת לשמור על יופי נצחי.

התיאורים היו מאוד סדיסטיים, אך קהל גדול צרך אותם ואף נהנה מהם. הם לא היו מדויקים היסטורית ולא הייתה כוונה לכך. הם התרחשו בימי הביניים בהונגריה, אבל הם לא עקבו אחרי דמותה ההיסטורית, אלא אחרי הרפתקאות שונות, שכללו את רוחה הסדיסטית. חלק מספרים אלו הגיעו גם לעולם המערבי ואף צברו שם פופולריות.

ניתן לשער במידה רבה של דיוק, שאחד מהספרים הללו הגיע לבראם סטוקר. ספרו "דרקולה" מבסס את דמות הערפד המודרני, על מציצת הדם של הקורבנות, בהתאם לאגדות על באטורי, שרחצה בדם קורבנותיה. גם אצל סטוקר וגם אצל באטורי המטרה הייתה לשמור על נעורי נצח. הדם משמר את הגוף ומעניק לו כוח על טבעי, דמוני.

ספרו של סטוקר "דרקולה" העניק לבאטורי את חיי הנצח שהיא כה שאפה להם. דמותה הפכה להיות השראה לעשרות ספרים ואף סרטים בכיכובה. דמותה הקיצונית הפכה להיות משאת נפשם של קרימינולוגים ופסיכולוגים, והיו ניסיונות לנתח את נפשה המעונה. עשרות רוצחים סדיסטיים בתרבות הפופולרית שאבו השראה ממעשיה, כולם קשורים לאובססיה שלה לדם.

החל משירי מטאל של להקות כמו ונום, שמתארות את חייה ומעשי הסדום שבאטורי מבצעת, ועד ללהקות רוק כבד אחרות כמו קראדל אוף פילת (Cradle of Filth), שמתארות את הצד של הקורבן. היא הפכה לסמל של רוע, של תשוקות אסורות. היא אחת מהנשים שנכתבו בהשראתן הכי הרבה שירים בהיסטוריה, גם אם בכולם היא מרשעת ושלילית.

באטורי היא דמות בתרבות, שגם מייצגת את הביוגרפיה של עצמה וגם כחלק מטרנד הערפדים. היא הופיעה בסדרות רבות, כגון Lore , כרוצחת סדרתית ואילו באחרות היא מופיעה כערפדית או אשת זאב, שיש לה כוחות על. כך גם בסדרת "אמריקן הורור סטורי", היא מופיעה כערפדית בגילומה של ליידי גאגא, כסימן שהיא חדרה גם לתרבות הפופולארית במאה ה-21 והאגדה שלה לא גוועה עם השנים. יש אף אגודות כמו "אגודת דרקולה" בארה"ב, שיוצאות לסיורים שנתיים בעקבות דמותה, למרות שרוב המבנים כבר לא קיימים.

באטורי מייצגת דמות, שגדולה מהחשיבות ההיסטורית שלה, שהיא פחותה וכמעט לא קיימת. היא מייצג רוע נשי בעולם, שנשלט אך ורק על ידי גברים, היא סמל לשאיפה לחיי נצח על חשבון קורבנות תמימים, למרות שיש ספק היסטורי משמעותי, אם אמבטיות הדם אכן התרחשו.

התרבות הפופולארית חרצה את דינה של באטורי. מבין כל הדמויות שהרגו עשרות אלפים בקרבות ומלחמות בלתי נגמרות, היא הצליחה להשתמר בזיכרון הקולקטיבי, בעוד שרוב הדמויות שחיו באותה תקופה נעלמו מהתודעה כמעט לחלוטין.

באטורי ממשיכה לרתק יוצרים צעירים בכל רחבי העולם, גם כאלו שנולדו מאות שנים אחרי מותה. גם זירת משחק המחשב מלאה במשחקים אודותיה. כך לדוגמא, בשנת 2016 יצא משחק הנושא את שמה, שמטרתו לעצור את מעשיה הנפשעים, על ידי פתרון חידות והתקדמות בשלבים השונים של המשחק.

ניתן להמשיך ולתאר את דמותה כמרכזית בעולם האומנות, שיצירות וציורים שלה מעטרים גלריות ומהוות השראה בעולם הגותי. ניתן לרכוש גם תחפושות, בעיקר בתקופת ההאלווין מדי שנה. גם משחקי תפקידים ועולם הפנטזיות אינו מתעלם כלל מקיומה.

אין הרבה דמויות היסטוריות, שהצליחו לחדור אל לב המיינסטרים והפכו להיות כה אטרקטיביות בקרב הדורות הצעירים במשך מאות שנים. דמותה של באטורי אינה מזדקנת והיא מצליחה לעורר את דמיונם של בני אדם בעשרות ארצות, תרבויות ודורות, שמוצאים עניין מחודש בסיפורה.