הפלאש - דיון פילוסופי שלא קיים ברוב סרטי הקומיקס, בימוי: אנדרס מוסקייטי, 2023

מעטים סרטי הקומיקס, שמתמודדים עם היבט הטראומה שמניע את גיבור העל, באטמן, אולי היצירה המרכזית שעוסקת כיצד נזקי העבר משפיעים על ההווה. השבר הופך אותם או לדמות מוסרית או לסוכני כאוס כמו הג'וקר, שכל מטרתן לפזר רעל ומוות.

הפלאש הוא האיש הכי מהיר בעולם, שסוחב עמו קשיי ילדות וסיוטים נוראיים. אימו נרצחה שהיה צעיר ואביו הואשם על לא עוול בכפו. דווקא השנאה למערכת גרמה לו לעטות מסכה ולצאת למסע למען הצדק ולא נגדו. זה די חסר היגיון, אבל גם אדם שיכול להשיב את הזמן זה לא שיא הרציונאליות.

הסרט " הפלאש" עוסק במסע בזמן, לאו דווקא בסיבוכים המדעיים, אלא האישיותיים. אם אחזור בזמן ואנקה את כל טראומות הילדות, הרי שאני אהפוך לאיש אחר ואז בעצם האישיות שלי תמחק ואהפוך לדמות שונה לחלוטין. אולי אהיה מאושר יותר, אבל אני לא אהיה אני, האושר יהיה עבור מישהו אחר.

בסרט מתארח באטמן, שמזהיר את הפלאש מהתערבות במחזוריות הזמן, אבל, כמובן שאין אוזן קשובה. הוא חוזר לעבר, מונע את רצח אימו ויוצר דמות שונה לחלוטין, שפועלת אחרת. יחדיו הם צריכים לתקן את האנומליה שיצרו, להתאחד ולהפוך לדמות אחת שלמה.

זהו מסע פסיכולוגי, שכל מטרתו להתמודד ולהזהיר משינויים גדולים באישיות שלנו. החרדות והפחדים שלנו אולי משפיעים עלינו לשלילה ופוגעים בנו כבני אדם, אבל מצד שני הם יוצרים אדם שלם יותר, שיש לו יכולת להתמודד עם סיטואציות מורכבות.

יש הרבה מוות ומעין אווירה פסימית, שלא תמיד אופיינית במלואה לסרט קופתי של גיבורי על, אבל יש כאן טון מהורהר, שהולך עם האמת שלו עד הסוף. הוא מנסה לומר לנו שחרטות והרהורי עבר מובילים לתוצאות לא רצויות ועדיף לנסות להשלים עם הרע יחד עם הטוב, אחרת לעולם לא נהיה שלמים.