המשך 2: ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים, ולאד צפש, לוטן דיקר, 2023

ולאד צפש

לפני רומניה המודרנית, היו נסיכויות. עשרות ממלכות קטנות ונשכחות, שעבדו בהן איכרים קשיי יום, אצילים נצלנים ונסיכים ששלטו ללא גבולות. לא היה קל לחיות באותה תקופה, לא היו לך זכויות ותמיד היה מישהו שייתן פקודות מלמעלה.

תנאי החיים לא היו משהו בכלל, בקתות עץ ישנות, שבהן חיו משפחות שלמות ביחד עם חיות המשק ומלחמות בלתי פוסקות על שליטה. המלחמות היו אכזריות, כל נסיך שניצח וסיפח שטח , לרוב ערך טבח אכזרי בנתינים של הנסיך אותו הוא הביס.

לא היו כתבי זכויות אדם, איש לא הגן על זכויותיך אם האציל או האביר החליט לכרות את ראשך או לפגוע במשפחתך. החוק היה חוק הנסיך, הם אלו שכתבו אותו ולרוב הוא היה חתום בדם. החוקים היו אבסורדים ושירתו בעיקר את המעמדות השליטים. הם לרוב כללו הרבה מאוד מיסים ושירותים לבעל הכוח. שוויון הייתה מילה, שאיש לא חשב עליה אפילו.

הנסיכות הגדולה והעשירה ביותר הייתה ולאכיה, אשר מיקומה היה בדרום המדינה. היא חנתה על צומת מרכזי, שהוביל אל פנים מזרח אירופה. היא הייתה ארץ יפה ועשירה בצמחייה, אולם מיקומה הגיאוגרפי היה החוזקה והחולשה שלה. קרבות רבים התחוללו בה, בין ההונגרים וקואליציות מזרח אירופאיות, שייצגו את הנצרות לבין לוחמי הסהר המוסלמים.

מאות אלפי לוחמים ואיכרים, שילמו בחייהם על סאגת המלחמות הבלתי נגמרת הזאת, עד להיחלשותה של האימפריה העותמאנית. היא הצמיחה שושלות ומאבקי ירושה, בין יריבים שליבם היה קר והם נאלצו ליישם שיטות שלטון אכזריות ויעילות כאחד.

בעוד שהתורכים ניסו לטפח שליטי בובה, שיהיו נאמנים להם באופן מוחלט, המקומיים לא קיבלו אותם וניסו במשך מאות שנים לקבל עצמאות. למרות שניתן לראות היטמעות של התרבות התורכית בתוך מדינות הבלקן ומזרח אירופה, עדיין מדובר על כיבוש אכזרי.

ולאכיה נוצרה או הוקמה על ידי בסאראב הראשון. הוא היה דמות מיתית, שאגדות רבות סובבות סביב שמו, מעין קארל הגדול של דרום רומניה. מה שאנו יודעים לבטח שבסאראב עלה לשלטון בשנת 1310. הוא היה אציל שכבש נסיכיות ואיחד אותם לישות אחת. המסעות היו כמובן רווי דם וגיבורנו היה כובש מחונן, שניחן בחוש הברוטאליות שהבטיח לו אחיזה בשלטון. הוא החל מסורת של אלימות וכיבושים שלא תפסק גם מאות שנים אחריו.

קרב פוסאדה היה ניצחונו הגדול, מלחמת העצמאות של ולאכיה. באסראב, שהרגיש שהוא מסוגל לעמוד גם מול מעצמות מקומיות, סירב לשלם מס נתינים למלך ההונגרי. הונגריה הייתה בעלת הצבא הגדול ביותר באזור ומעשה שכזה משמעותו מרד.

קרל רוברט, מלך הונגריה, שהיה מלך גאוותן וראה ביריבו הרומני לא יותר "מרועה צאן" והכריז בכל מקום על חינוך מחדש של השליט הסורר. הוא שלח צבא מיומן וגדול במיוחד אל ולאכיה. מטרתו הייתה פשוטה ואכזרית עד מאוד, לעקור את ראשו וליבו של באסראב ולהציגו לעיני כל כעדות לחוסר נאמנות ומחירה האיום והנורא. גם משפחתו של הנסיך הייתה בסכנה. שליטים בימי הביניים לא נהגו להשאיר מאחוריהם יורשים בעלי תאוות נקם.

הצבא ההונגרי נע בטורים ארוכים, שכללו פרשים, לוגיסטיקה וחיל רגלים כמה אלפי אבירים שהיו אמורים לחסל בקלות את הצבא הרומני הקטן יותר. באותם ימים, לא היה קירור יעיל ולכן הצבאות ניזונו מהשטח אותו הם כבשו. ללא מזון טרי הם נידונו לרעב ולמוות.

הצבא העצום חיסל כל התנגדות בקלות יתרה, אולם בסאראב יישם שיטות ערמומיות מתוך הבנה, שהתנגשות בין הצבאות תוביל לבטח לתבוסה. הכפרים והערים אותם כבשו ההונגרים היו ריקים מאדם וממזון, הם הוצתו על ידי הכובש אך האש כילתה אך ורק מבנים ריקים מאדם ומחיות משק.

הנסיך הרומני ניסה לפייס את הכובש ההונגרי ואף הציע תנאי כניעה מפליגים, כגון מס טרחה ומתנות לרוב. אולם הוא נענה בזלזול ואף קיבל איומים, שיציתו את זקנו. התשובה לא קידמה את השלום בין היריבים, אלא החריפה את הסכסוך.

אחרי מספר ניצחונות חסרי משמעות של הרומנים, החיילים החלו להזות ולהתנפח מהרעב. הלוחמים ממעמדות נמוכים יותר שהקצבות המזון שלהם היו זעומות, חלו גם במגפות איומות, שהחלו לאיים גם על האצילים שלקחו את מעט המזון לעצמם. בנוסף, טקטיקה אכזרית במיוחד, של הרעלת הבארות הביאה לחללים רבים בקרב הצבא הפולש ההונגרי. מסופר על חיילים שמתו מחנק ומייסורים קשים, שהרעב והרעל מכלה את גופם הצנום בכאבים וסבל בל יתואר.

לאחר מספר שבועות החלה נסיגה מפוארת אל עבר הונגריה, אולם בסאראב החליט לסגור חשבון עם יריבו ההונגרי, שראה בו לא יותר ממטרד. הוא לכד אותו בגיא צר משני צדדיו ובמשך ארבעה ימים יחד עם בני ברית טטרים הוא כתש את הלוחמים המותשים וחסרי המוטיבציה להילחם. באמצעות יתדות ארוכות וחיצים שניתכו עליהם מגובה רב, הם נטבחו בהמוניהם. המלך שהיה בטוח בניצחונו המהיר, נמלט שהוא מחופש לחייל פשוט שהוא משאיר את כבודו המלכותי מאחור ומנסה להציל את עורו.

הרומנים החליטו להתיר לחלק מהלוחמים לסגת בחזרה לארצם ולקבל קצבאות מזון ובתמורה הם יניחו את נשקם. יש האומרים שהיה זה תרגיל והשרידים הבלתי חמושים הובלו לבטח על ידי מארב שהוכן על לוחמים ולאכים, אולם אין אישוש למקורות אלו.

הניצחון המזהיר על הצבא המלוכני והאבדות הכבדות, שכללו אצילים רבים, מנעו מההונגרים לבצע פעולות נקם והעניקו לולאכיה עצמאות. ניצחון זה העניק לבסאראב הילה רבה והפך אותו לאגדה עוד בחייו. איש לא ערער על שלטונו ובחר בדרך עימות צבאי כנגדו. הוא הספיק לכבוש שטחים נוספים מבולגריה והטטרים והפך את עצמו לאחד מגדולי הכובשים במזרח אירופה.

בימיו הוא ייסד את שיטת המעמדות. פקידי המלך היו בעלי האחוזות וההמון היו איכרים חסרי זכויות. הוא זכה לשגשוג כלכלי מכיבושיו הרבים והפך את הנסיכות, שהייתה בימיו קטנה וחסרת כוח למעצמה. היו ירידים רבים שמשכו תיירים מכל חבלי מזרח אירופה, משתים ודוכני מזון ששמם היה למרחקים.

אולם, להצלחות היה מחיר והאויבים שלטשו את עיניהם לעבר הנסיכות שהלכה וצברה כוח, הלכו והתגברו. הצבא הלך והתחזק ובייחוד חיל הפרשים היה לשם דבר באזור. הבריתות עם הטטארים והבולגרים הלכו ונרקמו ואף היחסים המעורערים עם הונגריה החלו לחזור לימים לפני המלחמה. אולם, מעצמה מוסלמית ששליטיה תכננו לכבוש את אירופה בשם הסהר הקדוש, יהוו את האיום המשמעותי ביותר על הישות החדשה שנוצרה. זירת הקרבות בין הצלב לעדרי חיילים מוסלמים, יקהו את ליבם של השליטים ויאלצו אותם לנקוט מעשים דרסטיים כדי להבטיח את שלטונם.

מתוך המציאות הכאוטית הזאת, של מאבקי שלטון ומלחמה אינסופית, צמח רוזן, ששורשיו מגרמניה בשם ולאד השלישי. אכזריותו הייתה לשם דבר, אך פרסומו לא הגיע מהעובדה שהוא ניצח את יריביו העותומאניים שלוש פעמים, או ביצע מעשי אכזריות בלתי נתפסים ביריביו. אלא מפרסום של סופר אירי בשם בראם סטוקר, שספרו "דרקולה" יהפוך לרב מכר נצחי ויחיה את ז'אנר הערפדים, שהיה לא יותר מפולקלור מקומי.

בין אם דמותו של דרקולה, כפי שרבים טוענים, מתבססת על הרוזן הולאכי ובין אם לא, כפי שכמה מתעקשים באופן כמעט אובססיבי, ולאד צפש או דרקול, הייתה דמות אמיתית מרתקת ומעוררת אימה.

היו דמויות נוספות בהיסטוריה, שאכזריותם עלתה על זו ולאד צפש והיו אחרים שהישגיהם הצבאיים הרשימו הרבה יותר. אולם השילוב בין התחכום הרב, מראהו השלו וסיפור חייו הייחודי שנותן שיקוף לתקופה סוערת ורווית דמים בהיסטוריה בהחלט שווה עיון היסטורי מעמיק.

ראה גם: