ביקורת סרט תיעודי: קרא לי רקדן, בימוי: לסלי שמפיין ופיפ גילמור, 2023

הסרט התיעודי "קרא לי רקדן" הוא סרט מרתק מעניין, שעוקב אחרי רקדן צעיר ומוכשר שנולד במומבאי למשפחה ענייה. הוא גילה את הריקוד והכישרון שלו בעצמו כאשר למד ריקודים מהרחוב ויש לו יכולות של אקרובט.

הסרט בוים בידי לסלי שמפיין, רקדנית בעצמה. בסרט צילומים מדהימים של הרחובות של מומבאי והמקומות האחרים בהם הסרט מתרחש. במיוחד - הצלמים ניל בארט ואבהיג'יט דאטה למדו איך לתפוס את הרקדנים בקטעים הכי מרהיבים שלהם, כמו הקפיצות באוויר.

גיבור הסרט הוא מאניש צ'והאן, בערך בן 20, בן לנהגי מוניות במומבאי. בהודו כאשר אתה צעיר הוריך מפרנסים ועוזרים לך. בגיל מבוגר יותר, מקובל שהצעירים עוזרים למבוגרים במשפחה. הוריו חסכו פרוטה לפרוטה על מנת לשלוח את מאניש ואת אחותו מאדהו ללמוד בקולג.

מאניש נרשם לקולג' ואף מתקבל, אך הריקוד מושך אותו יותר. סבתו תומכת בו ואומרת שילך אחרי ליבו והיא תשוחח עם הוריו. יום אחד הוא מגיע בית הספר למחול במומבאי והדבר משנה את חייו. הוא נמשך לבלט, מחול שמעולם לא ראה קודם, ושם את המורה הישראלי לשעבר - יהודה מאור. יהודה דרש המון מתלמידיו ונחשב כמורה מאוד קשוח למרות גילו המתקדם - 75 שנה. בעברו רקד יהודה בבת דור והיה רקדן מאוד מוצלח וכעת הוא הפך למורה למחול.

מאניש כבר קצת מבוגר להיות רקדן בלט, אבל רצונו העז, התעקשותו, התרגולים האינסופיים שעשה על מנת לעמוד בדרישות, חוץ מכישוריו הגופניים, הפכו אותו לרקדן מעולה. היה עוד רקדן בלהקה בשם אמיר, אשר היה בן 14 בלבד וכישרוני מאוד. הוא היה צעיר ממאניש בשבע שנים ושניהם הפכו לבני טיפוחיו של יהודה.

יום אחד יהודה מצלם את אמיר רוקד ושולח לבית הספר המלכותי לבלט בלונדון והם מיד מקבלים אותו לשורותיהם. אמיר נוסע ויהודה מקדיש למאניש את כל מרצו וזמנו. הוא סבור שמאניש התחיל מאוחר מדי לרקוד, אבל מנסה לחשוב כיצד לשלב אותו בלהקה כלשהי. יש לו הצעה, שכן היו לו קשרים בלהקת המחול הקיבוצי בקיבוץ געתון שבישראל.

מאניש ויהודה מגיעים לשם והוא מתחיל ללמוד מחול מודרני ומשתלב יפה במקום, אך אין לו מקום משום שאין צורך ברקדן מן המניין. גם בלהקת ורטיגו מאוד מתלהבים מאוד ממנו, אך גם לא מוצאים לו מקום בלהקה.

בינתיים הלחץ גובר על מאניש, שכן הוא אינו מביא עדייין כסף למשפחה גם לעזרה בפרנסה וגם אחותו מבקשת להינשא. לכן, כאשר מציעים לו לשחק בסרט בבוליווד שמבוסס עליו, על אמיר ועל יהודה, הוא מסכים וחוזר להודו. הוא משחק בסרט ומקבל חיזוקים וכסף. אך, הוא נפצע בכתפו והוא מנותח ובמשך שנה מנוטרל. אז מתחילה מגפת הקוביד, מה שמאט אותו.

בכל זאת מאניש לא מוותר על הריקוד ויהודה ממשיך לאמן אותו. הוא מקבל הזמנה מניו יורק, שם הוא נבחר לתפקיד ראשי למחול, אותו הוא מבצע בוירטואוזיות. הוא מצליח בארצות הברית, מרוויח יפה, דואג למשפחתו, כולל לאחותו.

יהודה בוחר להישאר בהודו ומשפחתו של מאניש דואגת לכל מחסורו. מאניש מביא את הוריו לראות אותו רוקד והם מאוד מתרשמים ומתרגשים. החלום של הילד שלא היה לו כל סיכוי התגשם בשל אנשים שהלכו לצידו והאמינו בו.