ביקורת סרט: צ'ארלי צ'פלין האמיתי, בימוי: ג'יימס ספיני, פיטר מידלטון, 2022

אחת מן התופעות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע היא ללא ספק עלייתו של צ'ארלי צ'פלין. אדם, שהקריירה שלו נמשכה על פני שבעה עשורים, הצליחה לשנות לחלוטין את המדיום הפופולארי. עד שהוא הגיע למסך, הקולנוע היה כלי תיעודי, שהראה תמונות רצות של חפצים ואנשים עושים את מלאכתם. הוא המציא את דמות הנווד והכניס לתוכו אמנות, קומדיה, תנועה ועל כן שינה את התרבות הפופולארית לנצח.

על תרומתו וגאוניותו של צ'ארלי צ'אפלין אין כמעט עוררין. הוא היה כוכב של הקולנוע האילם ואף הצליח להפיק ולביים שני סרטים בקול, שנחשבים לקלאסיקה נצחית: "אורות הבמה" ו"הדיקטטור הגדול". הוא היה אליל עצום בארצות הברית, אנשים הריעו לו ורעדו כאשר הוא התקרב. מצד שני, הוא היה קורבן של ציד מכשפות ונחשב לבוגד ואף גורש מארצות הברית.

הוא נולד בסוף המאה ה-19, באפריל 1889, באנגליה למשפחה ענייה. בזכות הרבה כישרון וגם מזל, יש לציין, הוא הפך להיות כוכב בקנה מידה שלא ידעו עד אז. הוא היה אחד מהסלבים הראשונים, שאנשים יכלו לראות על המסך ואף ממש לגעת ולהעריץ. הוא היה אייקון עצום עד היום, מותג נצחי שמעולם לא עורער.

לצד הצלחתו, חייו האישיים היו בעייתיים יותר. הסרט מציג סרטים ביתיים נדירים ודוברים מקוריים, שרובם אינם בין החיים. הם מספרים על אדם אטום, שבגד באופן סדרתי בנשותיו והתחתן מספר פעמים. היו לו ילדים רבים, אותם לא ראה ואף לא התעניין בהם והייתה לו התמכרות מוחלטת לאור הזרקורים.

צ'אפלין נפטר בגיל 88 בשנתו ב-25 בדצמבר 1977 בשוויץ והוא אף נקבר במקום. עד סוף ימיו היה גאון, אך לא מובן עד הסוף.

הסרט "צ'ארלי צ'אפלין האמיתי" הוא סרט תיעודי, שיש לו שני צדדים. הצד הראשון מתאר אדם שהיה לו סיפור מרתק ועלייה מטאורית מעוני להצלחה מסחררת, והצד השני מראה אדם שבעיקר היה מכור לעצמו ולמסך, שהיה מאוד אטום לסביבתו וילדיו, שבעיקר ספגו הרבה מאוד מפחי נפש מהצלחתו העצומה.