ביקורת סרט: עיר של חיים ומוות, במאי: לו צ'ואן, 2010

לצד הגרמנים עמדו היפנים כבני ברית נאמנים, שפעלו באסיה על מנת להרחיב את האימפריה שלהם. הם כבשו את נאנקינג, עיר הבירה של סין, והחלו לבצע בה פרעות ומעשים קשים. עד היום סין אינה סולחת ליפנים על מה שאירע ב-1937. 

הסרט סוקר בשחור לבן ומבחינה היסטורית את האירועים מנקודת מבט סינית. יש ויכוחים בין היסטוריוניים על מה שאירע, אבל אלו אינם רלוונטיים ל"עיר של חיים ומוות".

הסרט "עיר של חיים ומוות" הוא סרט היסטורי מאוד ברוטאלי, שלא נח לרגע מלתאר בצורה כמעט אופראית את מעשי הזוועה. 

גם הגרמנים היו מעורבים, הם עמדו בצד ותיעדו את אשר אירע. הסרט אינו מתרכז בפרטים בודדים, אלא כמסה גדולה, שנעה אל עבר גורל בלתי נמנע, שכולל הרבה מאוד דם ותמרות עשן.

התוצאה של הסרט "עיר של חיים ומוות" מאוד מרשימה מבחינה קולנועית, למרות שלצופה המערבי אין ממש נקודות היאחזות לאורך הסרט, אבל המעורבות הרגשית מגיעה מתוך הסצנות ההמוניות, שלא מרפות לרגע. 

רק החלק השני מתפנה לספר סיפור של תמונות מאלה ששרדו את הטבח, כמו מורה, מזכיר צבאי, שיכולים לתת מבט מעט יותר אינטימי. אולם, לבסוף מדובר על התמונה הגדולה והמבעיתה, שההיסטוריה מחלקת לנו, שזוועות אינן נחלתן הבלעדית של תרבויות או יבשות, אלא קורות לאורך השנים פעם אחר פעם. 

הסרט זכה בפרס "צדף הזהב" בפסטיבל סן סבסטיאן. סרט קשה, אך מעולה וראוי לצפייה למי שמעשי זוועה ומלחמות אינם מרתיעים אותו מצפייה.