ביקורת סדרה: טוקיו וייס- יפן מעולם לא הייתה קרובה יותר, בימוי: מייקל מאן, 2022

ביפן יש משפחת פשע, שקיימת כבר מאות שנים והיא חלק מהתרבות המקומית. היאקוזה הם אגדה יפנית, אחד מארגוני הפשע המיוחדים והמעניינים בהיסטוריה. הם לא ממש רחמנים וינסו לסלק כל מי שעומד בדרכם. אחד מרגעי השיא שלהם היה בשנות התשעים העליזות.

ג'ק אדלסטיין (אנסל אלגורט) הוא זר שאוהב את יפן. הוא אובססיבי לתרבות ואפילו למד אודותיה באוניברסיטה. הוא הופך להיות העיתונאי הלבן הראשון שנוסע ליפן לעסוק בפלילים ובכך הוא מגשים חלום. אולם, במהרה הוא הופך לחלום בלהות, שהוא מסתבך עם האנשים הלא נכונים, שלא רואים אף אחד ממטר.

הסדרה "טוקיו וייס" עוקבת אחרי ספרו האוטוביוגרפי "לילות טוקיו", שהפך לרב מכר עולמי מיד לאחר צאתו. חלק מהתיאורים בספר מוגזמים או הומצאו על ידו, אבל זה לא אומר שהסדרה לא מעניינת ומרתקת. היא פותחת צוהר לתרבות היפנית, שמלאה בכבוד וניואנסים, שאנחנו נחשפים אליהם ככל שהעלילה מתקדמת.

הדמות הראשית מושלמת מדי, יפה מדי, מוצלחת מדי, מה שגורם למעט חוסר עניין בסדרה "טוקיו וייס". אבל למרות זאת, יש בה הרבה נקודת חיוביות. משחק מחויב מאוד, עלילה מעניינת והרבה מאוד מידע אמין על האופן שבו העולם התחתון ביפן מתנהל.

למרות שהסדרה "טוקיו וייס" מעט מיושנת ועוקבת אחרי כללים שכבר לא ממש תקפים, היא עדיין שווה צפיה בשל העומק התרבותי והאנתרופולוגי שלה, שאין הרבה כמוהו בטלוויזיה של ימינו.

ראה גם:

הסדרה סומו כן סומו לא