ביקורת סרט: ליל כלולות, במאית: רחל אליצור, 2023

הסרט "ליל כלולות" מכיר לנו מקרוב את המסורות של החברה החרדית בקטע מאוד חשוב בחיים - הנישואים וכל מה שמתלווה אליהם. הבמאית - רחל אליצור היא חרדית בעצמה ומשתדלת להביא את הדברים בצורה הכי נכונה ואוביקטיבית שהיא יכולה.

בשל מגבלות הצניעות אנו רק שומעים את קולות החתנים והכלות המרואיינים. בהתחלה מראים לנו שחקנים חילוניים שנבחרו על מנת שהכול יהיה לנו יותר מציאותי. לפי הגילאים וכמות הילדים של המרואיינים, שמצויינים בגוף הסרט, הם יותר מבוגרים וייתכן שמאז חל שינוי כלשהו. בכל אופן, אלה היו המנהגים ובחלקם נוהגים כך עד ימינו.

יש הפרדה בין הגברים לנשים בחברה החרדית. לכן, לפני שבוחרים את החתן או הכלה, זה מפגש די חדש בין גבר לאישה, משהו שלא עשו מימיהם והם צריכים להחליט על הגבר או האישה שלפניהם אם ברצונם לבלות עימם את שארית חייהם. אמנם יש גם גירושים בחברה החרדית, אך זה מצב פחות שכיח אצלם.

הזוגות נפגשים מספר מועט של פעמים ואז מוחלט על הזיווג. לא תמיד הכול אובייקטיבי, שכן נשמעו טענות שאחד מבני הזוג רצה להתחרט וקיבל תשובות מצחיקות, כמו: לא נעים או שכבר בחרו את הבגדים והאולם ולא כדאי לבטל את האירוע.

יש מדריכי חתנים וכלות והם משמשים כאנשים חשובים מאוד בפני האנשים, שרובם בורים בעניינים שבינו לבינה. הם מסבירים מאוד בכלליות וכשמבקשים פירוט גדול יותר בדרך כלל התשובה שבן הזוג השני ידע מה לעשות. הבורות כה גדולה, עד שמישהו הודה כי חשב שילדים מגיעים מהטבור.

יש מנהגים שנראים לחילוניים מוזרים וקשים, כמו החתן שהודה שאביו היה לחוץ בחתונה וביקש שידרוך על רגלה של הכלה, שכן אז יוכל לשלוט בה בחייהם. אם חלילה, היא תדרוך עליו, גם בטעות, היא תשלוט בו... אחר נבהל מאוד כשנודע לו שליל הכלולות כרוך גם בדמה של הכלה...

הכלה לפי הסרט ממש נראית כמובלת כצאן לטבח. היא לבושה במחלצות, את יש לה הינומה אטומה והיא לא רואה כלום ומישהו צריך להובילה. כלה אחת העידה כי כל מה שראתה היה הנעליים של אלה שעמדו לפניה. בחדר הייחוד על החתן לחבק ולנשק את הכלה בפעם הראשונה, גם אם איננה מעוניינת בכך. היא מאוד מובכת, בעיקר שהעניין נמשך מספר דקות וקוראים להם לצאת החוצה.

יש בסרט חלק, שבו רואים את הכלה מכוסה לחלוטין, עם ההינומה הכבדה ומישהו רוקד איתה מבלי לגעת בה, אלא עם חתיכת בד, שאיתה הוא שולט בה ומזיז אותה. מסביבה חדר ענק עם המון גברים צורחים ורוקדים. לא קשה לחוש מה היא מרגישה באותו הרגע. הרבה מהכלות הודו שהחתונה הייתה מאוד קשה להן והציפיה הייתה שהכול יסתיים במהרה ויעזבו אותן לנפשן.

התחושה הכי קשה בסרט הייתה, שהשליטה נמצאת בידי הגברים והם לא מתחשבים בנשים בכלל והן נראות כמו חפץ נאה והכרחי. אין רגש וגם כנראה בהדרכות של החתנים והכלות לא שמים על כך דגש. הכול מכני ונעשה לפי כול החוקים והכללים בלי סטייה מכך בכלל.

ליל הכלולות הוא השיא של הערב. לבני הזוג אין בדיוק ידע מה עושים והם בכול זאת משתדלים. היו כלות שהודו שכל כך נבהלו, שממש התכווצו והפעולה של החדירה הייתה יותר קשה מהרגיל. יש גברים, שהודו שאמרו להם לאחוז חזק בידי הכלה כדי שלא תתנגד והתחושה של אונס ממש במסווה של ליל כלולות.

הסרט היה לא פשוט לצפייה, שכן אצל החילוניים ההתנהגות שונה לחלוטין. מאחר שעבר זמן רב מאז שמושאי הראיונות נישאו, ייתכן שהשתנה משהו והם יודעים כבר דבר מה עוד לפני החתונה ולא מפחדים כל כך.

בכל מקרה, הסרט מעניין ונותן לנו נקודת מבט שהחילוניים לא בדיוק מכירים. הוא מאוד פתוח וגלוי ואין הסתרה של שום התנהגות או מחשבה.