ביקורת סרט: המזח, הפקה: חיליק מיכאלי, אברהם פירחי, 2023

הסרט מעלה בפנינו את שהתרחש במוצב "המזח" במלחמת יום הכיפורים. כאן 11 שולחים אל המרקע בקולנוע סרט, שמתאר את חזית הדרום, לאחר "שעת נעילה", המשובח שהראה את מאורעות המלחמה שהתרחשה בצפון. סיני לפני המלחמה ב-1973, הייתה משופעת בקו מוצבים בשם קו בר לב, שהיה חיקוי ישראל לקו מאז'ינו הצרפתי. המוצבים היו עמוקים ועוצמתיים, מטרתם הייתה לעצור כל פלישה של צבא מצרים על התעלה.

כמו קונספציות אחרות, גם אלה קרסו. בשעת המבחן במלחמת יום הכיפורים, קו המוצבים התמוטט כמו חפיסת קלפים, מלבד אחד, שהיה הדרומי ביותר. הכינוי שלו היה "המזח" ושהו בו כ-50 חיילים, שהיו אמורים לעצור את המצרים למספיק זמן, עד שבצה"ל יוכלו לגייס מילואים. זה לא עבד, המוצב היה מנותק במשך ימים והתחמושת לצד התרופות לפצועים פשוט אזלו.

המצרים ניסו לכבוש אותו, אולם בשל אבדות כבדות, הם פשוט הפסיקו לנסות. שני מנהיגים הנהיגו את החיילים, סגן שלמה ודוקטור נחום ורבין. שניהם ניסו להילחם עד לכדור האחרון, אבל הם נותקו מהעולם החיצון והיו תחת לחצים והתקפות יום יומיות. לד"ר נחום ורבין, שמשוחק על ידי מיכאל אלוני, הייתה תוכנית להציל את הפצועים, שנותרו בין חיים ומוות. הוא הציע כניעה, שעומדת בניגוד לפקודות צה"ל.

הסרט "המזח", נע בין קטעי אקשן מהוקצעים ודיאלוגים בין הדמויות השונות, שכל אחת מייצגת סיפור ואינטרסים שונים. המאבק בין שלמה, בן של ניצול שואה, שהושפע רבות מהבית וסירב להיכנע לרופא שמחויב לחיי הפצועים. דמויות השמנה גם כן מעניינות, מה שיוצר עושר דרמטי לא מבוטל לצד יריות ופיצוצים.

הסרט מאופיין גם בכתב האשמה הברור כלפי הפיקוד הבכיר, שמאופיין בעיקר בדיבורים חסרי משמעות ושקרים. אלה היו אמירה נוקבת וביקורת כלפי אותם ימים. הבחירה להציג את המשפט הצבאי, שנעשתה למיכאל אלוני, מנסה להראות את המציאות הבלתי אפשרית ואפילו ההרואית שהם נאלצו להילחם בה, לפיקוד והנהגה מנותקת ומזלזלת.

הסרט "המזח" הוא אחד מהסרטים הישראלים הטובים של השנים האחרונות, שמוכיח שגם היסטוריה יכולה להיות מעניינת