ביקורת סרט: גולדה, במאי: גיא נתיב, 2023

לאחר הסרט על מלחמת יום הכיפורים - "המזח" המטלטל, שעסק בקרבות עצמם מנקודת מבטו של החייל הפשוט, הסרט "גולדה" עוסק במנהיגים.

גולדה מאיר, בה עוסק הסרט החדש, היא מותג ללא ספק. יש שאוהבים אותו, יש שממש שונאים אבל את הפרסום שלה אי אפשר לקחת ממנה. ראשת הממשלה הראשונה של ישראל, שאגב מעולם לא נבחרה בבחירות דמוקרטיות, הייתה חלק מהמלחמה הכושלת ביותר של מדינת ישראל מבחינת האימפקט הציבורי שהיא יצרה.

בצילום של ואן לוקישיין, הבמאי גיא נתיב, שזכה באוסקר על הסרט הקצר הטוב ביותר, מנסה לשחזר את הרגעים הקריטיים. זהו סרט בינלאומי, שעוסק בסוגיה ישראלית, שנכתב על ידי תסריטאי בריטי. הסרט "גולדה" הוא סרט נטול תקציב, שעוסק בקבלת ההחלטות של גולדה מול הגנרלים והשרים.

הרגעים הכי אפקטיביים בסרט "גולדה" הם ההתלבטויות מול אסון שעומד בפתח. יש כאן שילוב של קאסט בריטי עם שחקנים ישראלים, כמו רמי נויברגר, כאשר השחקנים המקומיים עושים עבודה מעט פחות טובה. כל ישראלי ירגיש שעולמו משתנה בעקבות הדיונים השנונים והנוקבים, כאשר חיילי צה"ל נבעטים מכל העמדות בתחילת המלחמה. יש רגעים מזעזעים, שנותנים הרגשה של סוף פסוק והפתעה, שהתוצאה הייתה ניצחון עגום.

הסרט "גולדה" מאוד הצליח בישראל, אבל לא שבר קופות בעולם. הוא הופיע בפסטיבלים חשובים וגם זכה להצלחה צנועה בארצות הברית, אבל אי אפשר לקרוא לזה הצלחה כבירה. מדובר על פרויקט מקומי מרתק, שהצליח לגייס את אחת מהשחקניות הגדולות בדורנו - הלן מירן, שגילמה את גולדה מאיר.