ביקורת סרט אימה: מוציא ת'נשמה , בימוי: בישאל דוטה, 2023

הפעם המהגרים מהודו נכנסים לז'אנר, אחרי שסרטי האימה ההודים קיימים עשרות שנים וזוכים להרבה מאוד כבוד במזרח היבשת. הסרט עוסק בחוויות של בני המהגרים, שנקרעים תרתי משמע, בין התרבות שהם באו מהבית ובין המערביות ששואבת אותם פנימה.

סם (מייגן סורי), היא בת למשפחה מסורתית, שרוצה לעשות דברים בדרך שלה ולא להיות נאמנה למסורות העתיקות שכל כך כובלות אותה. בדומה ל"סמייל", מדובר על כוח דמוני שעובר מקורבן לקורבן. נכנס כאן אלמנט של חקירה, שמטרתו לגלות את המקור לשד המסתורי שרודף אחר הגיבורה.

היא מתכחשת למקורות שלה והוא תוקף אפילו את החבר הלבן שלה. הוא כמובן, מגיע מהפולקלור שהיא כל כך הזניחה, לעזרתה מכירה האימא שהיא, כמובן מומחית בשורשים של הודו ומסוגלת לזהות כיצד להתמודד עם המפלץ. יש כאן שילוב מעניין בין מטאפורה, אווירה ואימה שהיא נעשית בצורה די מאיימת.

ברגע שהשד מקבל צורה, הסרט מקבל תפנית לרעה. הוא מפסיק להפחיד ונהיה פשוט מגוחך. האווירה והמרדף הם אלה שמפחידים, אולם כאשר נוצר מעין דימוי פיזי, הכל נשכח ונהיה הרבה פחות מסעיר וקריאטיבי.

הסרט "מוציא ת'נשמה" הוא לא סרט שמצטיין בשום אספקט, אבל אם לוקחים בחשבון את כל המרכיבים, הוא סביר מינוס.