ביקורת סרט: אופנהיימר, במאי: כריסטופר נולאן, 2023

כמעט כולם מכירים את אלברט איינשטיין, שהוא מעין כוכב תרבות של עולם המדעים. את רוברט אופנהיימר, שחי באותה התקופה והייתה לו לטעמי, לא פחות חשיבות, הרבה פחות מעריכים מחוץ לעולם הפיזיקה. אחת מהסיבות היא, שהוא הואשם בקומוניזם והשמיע את דעותיו הפציפיסטיות תחת כל עץ רענן.

אופנהיימר היה מדען, שעמד מאחורי פרויקט הפצצה האטומית, הוא ניהל אותה ותרם מהידיעות שלו. אולם הוא היה הרבה יותר מרק אבי הפצצה, הוא קידם את מכניקת הקוונטים והיה הראשון שהצביע על חורים שחורים ביקום. למרות תרומתו הגדולה, בתקופה שבה צדו קומוניסטים, הוא זכה לכתף קרה ונרדף על ידי הסנאט.

הסרט "אופנהיימר" אודותיו הוא ארוך, אפילו מאוד מאוד. הוא לוקח כשלוש שעות, מה שנותן תחושה של הרבה יותר. יש בו הרבה מאוד פרטים ותפניות עלילתיות, לא כולן מעניינות. בגדול, אין בו ממש ציר זמן או תזה מרכזית, אבל הוא מתאר את עלייתו של אופנהיימר, בניית הפצצה וכמובן את רדיפתו לאחר סוף מלחמת העולם השנייה.

הנושא עצמו הוא מרתק, אין ספק שזאת פרשה שראויה לסרט והתייחסות רחבה. יש אפילו רפרנסים ליהדותו, לעובדה שעמיתיו באירופה נרדפו על ידי הנאצים. הדיוק ההיסטורי הוא ללא דופי, אולם לטעמי כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר שלל האירועים ובאמת ליהנות מהם.

הסרט "אופנהיימר" זכה לתשבחות מקיר לקיר והוא כנראה יציב את כריסטופר נולאן כיוצר הכי גדול של המאה ה-21, אבל ביצירה יש לא מעט חסרונות. האדם הפשוט יתקשה למצוא עניין בכל כך הרבה דיאלוגים ואירועים, שאת רובם הוא לא מכיר. למרות זאת, נולאן מצליח לתת הרגשה שאנחנו באירוע מיוחד, שהוא הצליח ליצור סרט שהוא גדול מסך חלקיו.

לפעמים, למרות שיש כמעט קונצנזוס על סרט, לא כולם ייהנו ממנו. לטעמי, הוא לא תמיד קל לצפייה או מצליח לרדת חלק בגרון, הוא בעיקר אירוע, שמציב את יוצרו בשורה הראשונה של היוצרים בעולם. מי שיש לו הרבה סבלנות ומוטיבציה יצליח לאהוב את המתרחש על המסך, האחרים קצת פחות.