ביקורת סדרה: תשעה זרים מושלמים, יוצר: דיוויד אי קלי, 2021

כמו הסדרה "הלוטוס הלבן" שהסתיימה השבוע, גם "תשעה זרים מושלמים" עוסקת בכפר מושלם, שבו לבנים ועשירים מגיעים לנפוש. הסדרה "הלוטוס הלבן", מעבר לצד הקומי, אמרה אמירה משמעותית אודות הנצחת הכסף בידי מעטים, שתמיד יצליחו לגבור על עמיתיהם שידם אינה משגת, בייחוד העובדים.

גם הפעם אנו נתוודע למטפלת בשם מאשה (ניקול קידמן), שמאמינה שיש לה יכולות ריפוי קוסמיות. היא מזמינה תשעה אנשים ללא היכרות מוקדמת, למקום קסום, על מנת שיוכלו להשיל את מטעני העבר ולהתקדם לעבר האור והקבלה. הם מתכנסים לעשרה ימים אינטנסיביים, במהלכם מישהי תקבל איומי מוות. ממי? נשמע מוכר.

הבעיה הכללית בסדרה היא החזרה על כל הדברים שכבר ראינו בעבר. עודף הסדרות שהתפוצצו עלינו אחרי הקורונה, מתחיל להפוך להיות ממוחזר וזה די משעמם. אין כמעט קליימקסים מרגשים ב"תשעה זרים מושלמים", וחלק גדול מהפרקים נראה כמו מריחת זמן.

הדינמיקה שצריכה להיווצר כתוצאה מהצפה רגשית של תשעה אנשים שאמורים לתת קונטרה אחד לשני, מתפספסת. היא צפויה, סובלת ממשחק אנמי ולא מצליחה להתעלות על עצמה בשום שלב.

לצד חומרים נפלאים, יש גם כמה בינוניים. אין משהו רע במיוחד, ב"תשעה זרים מושלמים", אלא רק שחזור יבש ולא מסעיר של חומרים שראינו הרבה פעמים בעבר.

אמזון פריים עושה לאחרונה רכישות משמעותיות כדי לעבות את החומר וספריית התוכן, נקווה שהם ימצאו חומר מעט מקורי יותר.