ביקורת סדרה תיעודית: פפסי איפה מטוס הקרב שלי, במאי: אנדרו רנזי, 2022

כולנו לומדים בגיל צעיר לא לבטוח בפרסומות. המציאות שהן משדרות לנו לא משקפת דבר. אולם, סטודנט אחד, ג'ון לאונרד, החליט כי הבטחה היא הבטחה ולכן נכנס להרפתקה משפטית, כאשר פפסי יצאה למבצע פרסומי והבטיחה הגרלה של מטוס קרב. זה קרה בשנת 1996, ומה שסברו שהוא בדיחה לא מזיקה, הפך להיות למקרה בוחן בתולדות הפרסום.

חברת נטפליקס החליטה ליצור על המקרה סרט תיעודי מרתק, שמכניס אותנו בהומור ובקלילות אל העולם של שנות התשעים, שהיה מלא ברמיזות מיניות ופרסומות נועזות, שלא היו נכנסות לשידור כיום. לצד הנרטיב המגולל את העלילה המרתקת, יש גם ראיונות עומק, שמסבירים כיצד עולם הפרסום השתנה בעקבות המקרה.

אין הרבה חידושים בסדרה התיעודית "פפסי איפה מטוס הקרב שלי", אבל אווירת הרטרו והסיפור המרתק, המעמיד את הדמות הראשית מול תאגיד דורסני ענק, מספיקים כדי ליהנות משעה וחצי של בינג' שונה ומהפנט. אין הרבה סיפורים כל כך עסיסיים, ששום סרט עלילתי לא היה יכול להמציא משהו כל כך מופרך.

הקונפליקט בין הסטודנט היצירתי והתפרן ג'ון לאונרד מול ראשי התאגיד פפסי, שממש לא רוצים להכניס את היד לכיס בשביל מהתלה, הופך להיות מעין דו קרב הומוריסטי, שכל כך אחד יכול לתפוס בו צד.

עם כל סדרות וסרטי הדוקו העוסקים בנושאים קודרים ופרשות של רצח אמיתי, נחמד לקבל משהו קליל ואופטימי, שבו סוף סוף מישהו נלחם בתאגיד דורסני, שחושב שהבדיחה היא על חשבוננו.

ראה גם:

הסרט גברת האריס נוסעת לפאריז