ביקורת סדרה: שבע הנשמות של לאה, יוצרת: שרלוט סנסון, 2022

מסיבת טבע מוטרפת בצרפת ותיכוניסטית בשם לאה (ראיקה חנביציוס), מסיימים את הערב ליד עצמות אדם משנת 1991. מסתבר שהעצמות שייכות לאיסמעיל, נער שנרצח והיא נמצאת בתוך הגוף שלו. עליה לפתור את התעלומה: מי ביצע את הפשע המתועב מתוך שבע נקודות הסתכלות שונות.

אם זה לא היה טוב, זה היה נשמע מופרך במיוחד. אבל הסדרה הצרפתית "שבע הנשמות של לאה", שמבוססת על ספר מצליח, עושה עבודה לא רעה בכלל. ראשית, המשחק של הגיבורה הוא אמין ומקורי. היא מצליחה ליצור הזדהות במבוכה האופפת אותה כאישה שנכנסת לגוף של גבר, בעוד שהיא נמצאת בשיא השינויים ההורמונליים. ניתן להזדהות בקלות עם הגיבורה, כמישהי שחשה מוזרות וגועל מהסביבה ומהגוף שלה עצמה.

פוליטיקת הזהויות של הסדרה דווקא מצליחה לעשות לה טוב ולא לסבך אותה בצדקנות פוליטית. לאחרונה יש מספר סדרות טובות שעלו בנטפליקס בשפה הצרפתית, מעין בציר מוצלח שעכשיו מגיע לבשלות.

נכון שהתעלומה עצמה מגיעה למיצוי בשלב מסוים ולא כל השחקנים באותה רמה, אבל היא בהחלט מתאימה לצפיית בינג' כיפית.