ביקורת סדרה: קסטלווניה: נוקטורנו, יוצר: קלייב ברדלי, נטפליקס, 2023

מאות שנים לאחר שהפרק הקודם הסתיים, הערפדים חוזרים לנסות ולהשתלט על העולם. משפחת בלמונט, שושלת ציידי הערפדים, כמעט והגיעה לקיצה וכעת נותר אך ורק ריכטר. אירועי הסאגה הקודמת נותרו רק כמיתוס והערפדים כעת משתלטים על העולם של המהפכה הצרפתית.

הערפדים חוברים לכנסייה ולאצולה הגבוהה על מנת להשליט סדר חדש, תחת דמות היסטורית אמיתית, הרוזנת אליזבט באטורי, שרחצה בדם קורבנותיה על מנת להשיג חיי נצח. יש לא מעט רפרנסים היסטוריים חביבים, אבל דיוק היסטורי לא ממש כוס התה של קסטלווניה.

המקור היה מבוסס על סדרת משחקי המחשב המפורסמת, כעת יש כמעט התנתקות מלאה. הוכנסו אלמנטים נוספים, כמו קסמים וכישופים, שקרובים יותר למשחקי התפקידים. העיקר כאן הם הקרבות, העלילה סבירה, אבל הדיאלוגים יכולים להיות נוקשים ולא ממש מעניינים.

למרות זאת, הקרבות הם מרהיבים, יש בהם כל כך הרבה אלמנטים, דם, אכזריות וברוטאליות מתפרצת. למרות שזאת סדרת אנימציה, לא הייתי ממליץ עליה לילדים, יש מראות מטרידים מאוד שהתמתנו מאז האירועים הקודמים. הבסיס של ערפדים נגד האנשים הטובים עדיין שם, אבל הצטרפו דמויות משנה מעניינות כמו קוסמת שנולדה כעבד בהאיטי וזמר אופרה שיודע להילחם.

מי שחובב אנימה ואנימציה למבוגרים ימצא סדרה בוגרת ומספקת, שלא מתעלה לשיא האינטליגנציה, אבל בשום רגע לא מביכה את הצופים. לצד זה יש לנו קרבות מרהיבים, דמויות מפחידות ואפילו לא רגע דל אחד.