ביקורת סדרה: פריבילגים, בימוי: טום גוריס, נטפליקס, 2023

ישנו שטף של סדרות בנטפליקס מאירופה, בשלל שפות וממדינות שונות. פריבילגים, שבדרך כלל משמשת כמילת גנאי, הופכת לתיאור של בני נוער ממעמד גבוה, שנאלצים להתמודד עם אתגרי גיל ההתבגרות. 

המתבגרים הבלגים, בניגוד לאלו שאצלנו שנאלצים להתמודד עם טילים ופיגועים, חפים מכל דאגות העולם ונהנים מנוף מדהים ושוקולדים משובחים. למרות זאת, יש להם בעיות של גיל ההתבגרות כמו חברות, בגידה, יחסי מין, מה שמעסיק גלובאלית את כל המתגברים בעולם. 

למרות שמנקודת מבטנו זה נראה מעט קטנוני לעסוק בקנאת גיל הטיפש עשרה, בזמן שבני 18 נלחמים במבואות ג'באליה, עדיין אסקפיזם מעולם לא הזיק לאף אחד.

הסדרה "הפריבילגים" היא דרמה די אמיצה, שלא חוסכת תמונות חודרניות ופרובוקטיביות מהצופים. 

הדרמה "פריבילגים" היא די מוצלחת, שכוללת כתיבה טובה ורגעי דרמה יפים. היא לא מאוד שונה מסדרות זהות, כמו "אליטה" הספרדית.

כנראה שגם במקומות המושלמים ביותר, היצרים האנושיים מונעים מאיתנו להיות מאושרים באמת. זה שווה צפיית בינג' לאורך עונה שלמה, היא לא דורשת מדי ומסתיימת מהר.