ביקורת סרט: לונאנה יש יאק בכיתה, בימוי: פאוו צ׳וינינג דורג׳י, 2022

מעטים האנשים שימצאו במפה את בהוטן, ארץ גדולה באסיה, אבל נידחת ולא תיירותית במיוחד. זוהי ארץ שעדיין יש אנשים שחיים בה כמו בתקופת האבן ולכן היא כה מסקרנת את המערב.

הסיפור של הסרט "לונאנה יש יאק בכיתה", עוקב אחרי מחנך עירוני בשם אוגין (שראב דורג'י), שנשלח במסגרת פרויקט ממשלתי לכפר נידח, שאין בו אפילו מים זורמים. נמצאים שם 56 תושבים, שלא ממש יודעים קרוא וכתוב.

חלומו של המורה הוא בכלל לעבור לאוסטרליה, אבל הוא נאלץ להיות אחראי לכל ילדי הכפר. בדומה למאות סרטים אחרים, הוא ימצא את הייעוד שלו דווקא במקום הכי נידח ופחות צפוי, יגלה את עצמו ואת האנשים הפשוטים והמקסימים של הכפר. ההבדל בין הסרט הנוכחי לאחרים, שהוא עושה את זה בצורה מקסימה ושובת לב.

הסרט מאוד אותנטי, הוא מעביר את הצופים תהליך ומשכנע אותם שאפשר לחיות בלי כל הנוחות המערבית. הוא מציג את הכפריים כבורים, אבל בעלי חוכמת חיים ומוטיבציה עצומה להצליח. הם לא מפונקים, מוכנים לתת מעצמם ולהשקיע על מנת לבנות עתיד טוב יותר.

הקסם של הסרט, שהוא פשוט נטול ציניות ומלא חמימות אנושית. הוא לא מתנשא על הגיבורים שלו ולא מציג אותם בצורה מזלזלת ופוגענית. יש בו חמלה, אהבה לחינוך והרבה מאוד ערכיות שכבר אבדו בעולמנו. כנראה שצריך להרחיק עד בהוטן כדי למצוא אותם. זהו סרט זר, מפתיע שמצליח לגעת בלבבות וזה הרבה מאוד בתקופתנו.

ראה גם:

סדרה מר קולמן

סרט הנס