ביקורת סדרה: פולארד, בימוי: גלעד טוקטלי, שני חזיזה, 2022

לפני שנים פורסמה עצומה לשחרור יונתן פולארד באינטרנט, שחתמו עליה למעלה ממיליון איש. נתניהו, ראש הממשלה לשעבר, יצא בקמפיין מתוזמן היטב למען שחרורו. לבסוף, לאחר שנים רבות בכלא האמריקאי, הנשיא טראמפ שילח אותו לחופשי.

זה לא סיפור ריגול רגיל, אלא מציאות מתעתעת ומטלטלת על שורה של טעויות שהובילו לתפיסה של מי שראה בעצמו כרב מרגלים, למרות שהיה שק אזהרות מהלך. הוא הפך לרשלן והבהב לכל מי שפגש בו. לבסוף, הוא עשה את הטעות שהובילה לחשיפתו, דבר שהיה ניתן להימנע ממנו בקלות.

הסדרה "פולארד" כוללת ארבעה פרקים, כולם משרטטים פרופיל של המרגל הכי פורה שידעה מדינת ישראל. פולארד לקח כמעט מיליון מסמכים, מה שגרם למשבר אמון קשה ביננו לבין האמריקאים. המנגנון שהפעיל אותו היה לא כשיר לחלוטין, עשה טעויות פטאלית בהפעלתו ולבסוף נטש אותו לאנחות כאשר התגלה.

הסדרה מפרטת גם על חוסר האמון שהתפתח והנזק שנגרם מהפרשה, על חוסר ההבנה התרבותי והנטישה של רב המרגלים בעיני עצמו. גם הקודקודים הישראלים יוצאים רע מהפרשה, מאהוד ברק ועד יצחק שמיר, שהתנהלו בצורה רשלנית ללא בקרה ראויה על הטעויות והבעיות שנוצרו. ולבסוף המחיר ששילם פולארד והפיכתו לדמות טראגית, עד לגאולה שהגיעה כל כך הרבה שנים אחרי.