ביקורת סדרה: עוזרת בית, מפיקים: קולין מק'קנה, טרי מרפי, בוני ר. בנוויק, 2021

חיי העניים והישרדותם הוא נושא שסדרות רבות עסקו בו בשנים האחרונות. בסדרה "עוזרת בית" נתוודע למרגרט קוואלי, כוכבת עולה, המגלמת אם צעירה בשם אלכס, שנאלצת להימלט עם בתה מאב מתעלל. אלכס עוזבת ללא השכלה ואמצעים, היא נאלצת לשהות במוסדות רווחה, ולשרוד עם משכורת זעומה.

הסדרה "עוזרת בית" עוקבת אחרי מספר היבטים בחייה של קוואלי. התמודדותה בבית המשפט ללא עורך דין, משום שאין ביכולתה לשכור אותו, מאבק הישרדותי והרצון למצוא פרנסה יציבה ומספקת. יש לה יחסים מיוחדים עם משפחתה ובמיוחד עם האמא פאולה (אנדי מקדואל), שלא מצליחה למצוא יחסים קבועים והזניחה אותה שהייתה צעירה.

המשחק משובח, וישנה הרגשה ריאליסטית וזורמת של מציאות כאוטית ונצלנית. זה המחיר שעניים צריכים לשלם על מצבם הכלכלי וחוסר היכולת לעלות בסולם הדרגות החברתי במדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות. למרות שנקודת המבט מאוד מוגבלת, עדיין ישנה ביקורת רועמת על מערכת המשפט והרווחה בארצות הברית.

אין הרבה חידושים ב"עוזרת בית". את רוב הסדרה כבר ראינו בהרבה מקומות אחרים. אין כמעט הומור, והעלילה לא מעניינת מספיק בשביל להחזיק עשרה פרקים. אבל הביקורת החברתית, המשחק, והחינניות של הכוכבת הראשית מצליחים לסחוב חוויה, אולי לא מקורית וסוערת, אבל בהחלט סבירה ומספקת.