ביקורת סדרה: מלון פורטופינו, יוצר: מאט בייקר, במאי: אדם ווימפני, 2022

יש הרגשה, שהסדרה "מלון פורטופינו" נכתבה על ידי אלגוריתם של דרמות אנגליות תקופתיות. אישה מבוגרת, שאינה מרוצה מחייה, עוברת למחוז באיטליה כדי לפתוח מלון לבריטים עשירים, שנראה כאילו התקבצו מכל הדרמות לאורך השנים. כל הרכיבים של דרמות בריטיות יש כאן, תככים, בגידות, חוסר פירגון והכול על רקע הנופים והאוכל האיטלקי.

בלה איינסוורת (נטשה מקאלהון) הכינה את עצמה במשך כל חייה לרגע בו תוכל לפתוח מלון ולהגשים את עצמה. היא לוקחת את כל משפחתה איתה, כולל בעלה המשמים ובנה חסר האישיות. הם מבקשים לפתוח מלון בעירה פורטופינו הציורית, בשם "מלון פורטופינו". לשם כך עליהם לנתב בין התככים הבלתי סופיים של המלון, הצעות החיזור האגרסיביות של האדונים האנגליים, ובכלל חיי העיירה האיטלקית המהממת שהם חיים בה. יש לבלה מאבק עיקש עם בעלה הבזבזן, שמנסה להרוס את כל רווחי המלון על תענוגות מיותרים וקטנוניים.

מדי פעם, בין תענוג אחד למשנהו, יצוצו קונפליקטים מודחקים והעולם החיצוני יקפוץ לביקור. החל מנציג הפשיזם של מוסוליני, בדמות פוליטיקאי מושחת וציני, הרי אנחנו בתחילת המאה העשרים, בעיות כלכליות וריבים על חשבונות בלתי גמורים מהעבר.

הסדרה מתרחשת בשנות העשרים של המאה העשרים, אחרי מלחמת העולם הראשונה. יש בסדרה "מלון פורטופינו" אסקפיזם יפהפה, שנותן אפשרות בריאה לבריחה מהמציאות.

אם אתם חובבי הז'אנר אין ספק שתעופו על המציאה. הסדרה "מלון פורטופינו" עושה מעט מאוד טעויות והיא יודעת את העבודה. אולם, אם אתם מקבלים אלרגיה מדרמות בריטיות, תאלצו להתרחק מהיצירה מרחק רב.

ראה גם:

הסדרה הריזורט