ביקורת סרט: כרטיס לגן עדן, במאי: אול פארקר, 2022

לפעמים העלילה היא משנית לנופים קסומים וכתיבה פשוט מתוקה. כנראה שדיאלוגים מתוחכמים, שורות תסריטאיות מוחצות לא תמיד הכרחיות כשיש לך שני שחקנים מעולים ואת הנופים הכי יפים בעולם. יש סרטים שאפשר פשוט להירגע ולהנות מהנוף. זה לא הולך להביא אוסקר, אבל לפחות זה מרגיע ומענג.

צמד הורים אמריקאים, דייויד וג'ורג'יה קוטון, מיודעינו ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס מנסים למנוע מבתם לילי (קייטלין דיוור) לעשות משגה חמור והוא להינשא לבכיר ליבה (מקסים בוטייה), שמתגורר באי קסום בפסיפיק. הם לא רוצים שהיא תחזור על טעויות שהם עשו ונוקטים בגישה מאוד מתנשאת, אבל כאלה הם הורים מהדור הישן.

הסרט "כרטיס לגן עדן" מרבה לדבר על גאולה והזדמנות שנייה, כיצד אסור לשפוט אנשים ממוצא אחר ועוד מסרים שראינו בעשרות סרטים הוליוודיים אחרים וכעת הם מקבלים משנה תוקף. האיכות נובעת מאתרי הנופש, הלייף סטייל והכיף היחסי שהסרט משייט לאורך 90 הדקות שלו.

מי שמצפה ליצירת מופת לא ימצא אותה בסרט "כרטיס לגן עדן", אבל לפעמים אפשר ליהנות גם מסרט כיפי, שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי.

הסרט "כרטיס לגן עדן" צולם בקווינסלנד - אוסטרליה, חלק מהרצון להביא תיירים. אחרי כל כך הרבה זמן שהעולם היה סגור, אפשר לאהוב את המחשבה שמחכים לנו נופים משובחים, אוכל טוב ואולי בסיבוב נפגוש את קלוני על איזה מרטיני.

ראה גם:

הסדרה איי אוסטרליה עם מרטין קלונס

הסרט זמרת החתונות