ביקורת סדרה: מועדון חצות, במאי: מייק פלנגן, 2022

מייק פלנגן הוא אחד מבמאי האימה הייחודיים של השנים האחרונות, בזכות קול מקורי וסרטים מעוררי חלחלה. הוא מצליח לגעת באספקטים שונים של החוויה האנושית ולדחוף אותם לקצה, כמו הפחד ממוות, אבדון, בדידות כולן תכונות אנושיות בסיסיות.

"מועדון חצות" הוא ספר לבני נוער, הוא נכתב בשנת 1994, זכה להצלחה עצומה, אבל נשכח לאורך השנים. הוא מספר על חבורת נערים בהוספיס מקריפ, שמספרים אחד לשני סיפורי אימה ומחליטים שהראשון שימות ייצור קשר עם שאר החבורה. גם המבנה שבו נמצא ההוספיס, מכיל סודות אפלים משל עצמו.

הסיפור הראשי לא בהכרח החשוב ביותר, ישנם גם סיפורי משנה, שנפרסים לאורך העלילה. הסיפורים נוגעים לז'אנרים שונים ובהחלט חלקם מפחידים ודי משמעותיים אחרים מיותרים. הם עוזרים לנו להכיר את הדמויות הראשיות ויש בהן המון הפחדות, שרובן לא מאוד מאפקטיביות. יש לציין שסיפור המסגרת הוא טוב יותר ועשיר בהרבה מן הסיפורים הקצרים.

גם הסיפורים מלאים במחוות להרבה מאוד סרטים כמו "שבעה חטאים" ו"הנץ ממלטה". הם מצליחים לגעת בחוויות שונות מן החיים שלנו. המשחק עצמו של כל הדמויות משובח, אפילו דמויות המשנה עושות את תפקידן נאמנה, מה שמסייע מאוד לסדרה לשמור על רמה אחידה.

הסדרה "מועדון חצות" הרבה יותר דרמטית ממפחידה. יש לטעמי מעט מדי רגעים מלחיצים ומעוררי חלחלה, בעיקר היא לא מצליחה להיות אפקטיבית ושומרת על מיתון רב בתגובותיה וחוסכת מהצופה את הברוטאליות של היצירות הקודמות.

אלו שנרתעים מסיפורי אימה, יוכלו לצלול אל המים העכורים ביחד עם פלנגן. הוא לא מצליח לשלב הפעם בהצלחה יתרה בין אימה ודרמה והולך לאיבוד בשני הכיוונים שהוא בחר בהם.

הסדרה "מועדון חצות" לא סדרה רעה, אבל היא לא מספיק טובה במה שהיא אמורה לספק והוא להפחיד. למרות זאת עבור בני נוער בוגרים, היא בהחלט מספקת חוויה די מגניבה וזורמת אז אי אפשר לפסול אותה על הסף.

ראה גם:

הסדרה הנעלמים