ביקורת סדרה: טקס חצות, בימוי: מייק פלנגן, 2021

מייק פלנגן הוא אחד מיוצרי סרטי האימה המבטיחים של השנים האחרונות. עם יצירות כמו "מי מתגורר בבית היל" הוא נחשב לכוכב זוהר.

הסרט "טקס חצות" הוא היצירה השלישית שלו ולמרות פתיחה מבטיחה בסגנון סטיבן קינג, ההמשך מבטיח פחות.

הסדרה מלאה בתובנות על דת, אבל העלילה שלה מפוזרת ולא ממש מפחידה. היא עוקבת אחר ריילי (זק גילפורד), גבר שנהג בשכרות וגרם למות נערה. הוא משתחרר מהכלא וחוזר לעיירה הדתית, כאשר הוא אתאיסט ומלא פקפוקים לגבי הדת. כומר צעיר, האב פול (המיש לינקלטר) מגיע לעיירה ומתחיל לעשות ניסים ונפלאות, מה שגורם לאנשיה להתמודד עם מקור הניסים וגורם לסערה בקהילה.

האי המבודד קריפי ומפחיד, קלסטרופובי במידה. הסדרה "טקס חצות" מצליחה לשמור על מתח סביר, עד שאנו מבינים שההפחדות מעטות ורוב הסדרה עוסקת בהרהורים בנאליים ופילוסופיה לא ממש מעניינת. הבעיה שאין ממש אמירה מקורית או עלילה שמצליחה לתת תובנות על האופן שבו אנשים מוכנים לעשות מעשים נוראיים עבור האמונה, אלא רק שאלות בנאליות.

יש אנסבל שחקנים טוב, שמצליח לשמור על רמה סבירה, אבל בשום שלב ב"טקס חצות" אנחנו לא מצליחים לראות קטעים שמתעלים מעל הבנאלי והצפוי. מלבד אמירות נפוצות על גזענות ואמונה, אין משהו שיצדיק צפייה בסדרה המלאה. יש בה הרבה פוטנציאל לא ממומש.